הזהיר הקב"ה שלא לעשות מעשה אוב ולא נשאל בו, שנאמר (ויקרא י"ט ל"א) אל תפנו אל האובות. משרשי המצוה כי השואלים באלו מסירים בטחונם מהשם ובוטחים בכחות הטומאה, שעושים השבעות בכח הטומאה, ומתעוררים המתים בהקטרתן קטרת ידוע, ועושין מעשים ידועים. וידמה לו לאדם שישמע דבור מתחת השחי, ומגידים העתידות, מקצתם מתקיימים לפעמים. וגורמים להניח הדת האמת העקרית ואמונת השי"ת. וכתב האבן עזרא עה"ת וז"ל וריקי מה אמרו, כי לולי שהאובות אמת, וגם כן דרך הכישוף, לא אסרם הכתוב, ואני אומר היפך דבריהם, כי הכתוב לא אסר האמת אלא השקר, והעד והאלילים והפסילים. ולולי שאין רצוני להאריך הייתי מבאר דבר בעלת אוב בראיות ברורות, עכ"ל. דברי פי חכם חן.

סנהדרין ס"ה, ר"מ פ"ו מע"ז, סה"מ ל"ת ח', סמ"ג לאוין ל"ח, סמ"ק קל"ט, יראים פ'.

רנה) בעל אוב, זה פיתום המדבר משחי, והוא שמקטיר מין קטורת ידוע ועושה מעשים ידועים להם בתנועתם, ועולה המת ויושב בין פיסקי המכשף או בין שיחיו, ומדבר בקול נמוך כאלו יוצא מתחת לארץ, ועוד יש מעשה אחר של אוב הנשאל בגלגולת של מת כדאיתא התם, ומדברת בלט ע"י לחשים שלו והעושה מעשים אלו חייב סקילה במזיד ובהתראה, ובמזיד בלא התראה כרת, ובשוגג חטאת,I והנשאל בהם עובר בלאו.II וראיתי מי שכתב דמה שאמרו שעולה המת לאו דוקא, דהאיך יש כח למכשף להוציא המת ממקומו במקום קדוש מושבו, אלא שרוח מן השדים וכדומה נדמה לו שהם משוטטים בכל העולם ומגיד לו, והא דשמואל עלה לשאול היה לכבודו של שאול שהיה בצער גדול ולא רצה השי"ת למלך ראשון, בן שנה במלכו בלי חטא, שיתגלה איזה רוח, ולכן עלה שמואל. המקטר לשדים שיסייעוהו בכשפיו הרי הוא בסקילה כבעל אוב.III וכתב הרמב"ןIV דכיון דהשדים הם רוחות בלי גופים וקלי התנועה, הם משוטטים בכל העולם, ושומעין מאחורי הפרגוד, וכדומה, חוזרים ויודעים קצת עניני עתידות אשר עדיין לא הגיע לבני אדם, ולזה מקטירין להן ואסרה התורה זה. ולדעת הסמ"ג עובר גם בזה בלאו של ודורש אל המתים, עיין לאוין סי' נ"ו. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועיין מהר"ם שי"ק מצוה ס"ב דאסור לכל אדם לתמוך, ולסעוד, וליתן צדקה, ולעשות גמילות חסד, ולהחיות, למכשף ובעל אוב ידעוני, מק"ו דאם נאמר בהם לא תחיה, כל שכן שאסור לתומכם.