הזהיר הקב"ה שלא לכתוב בבשרינו כתובת קעקע, שנאמר (ויקרא י"ט כ"ח) וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם.
משרשי המצוה שהיה מנהג כומרי ע"ז ועובדיה לרשום שם ע"ז על בשרם באופן שלא ימחה כלל,לפרסם שהם נמכרים ומורשים לעבודתם, לקיים ותהי עונותם על עצמותם קעקע. והעושה כן מושך עליו כח הטומאה וסותר הטהרה, והרי הוא בכלל עכו"ם, ומת בלא תשובה, וסופו להיות כומר לע"ז מדה כנגד מדה (רדב"ז). גם כי אין ראוי לאדם לחבול בגופו ולקלקל צורתו אשר צר בו יוצר כל, דוגמת שלשלת הקדושה כי בצלם אלקים עשה וגו', החובל בעצמו כאלו הוא פוגם למעלה. וטעם חיוב השורט על המת כי מראה בעצמו כבועט בהקב"ה על שהמיתו, ומצותיו של הקב"ה רחמים, ואין ראוי לבעל שכל להצטער על מעשה האל ומשפתיו יותר מדאי.
|
:מצוה |
רנג) {גדרי האיסור}כתובת קעקע, הוא שישרוט על בשרו בכל מקום שהוא בגופו, וימלא מקום השריטה תחת העור בכחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים,1 או שכותב תחלה על בשרו בצבע ואחר כך מקעקע הבשר במחט, או כיוצא בזה, עד שיכנס הצבע בין העור לבשר,2 והעושה כן עובר בלאו זה, ובעדים ובהתראה לוקה. והכותב לאו דוקא כותב אותיות, אלא כשעושה רשימה בעלמא נמי חייב, כן הוא דעת הר"ש משאנ"ץ פ' קדושים על הספרא ועוד קצת פוסקים. ודעת הרמב"ם והחינוך ועוד דבעי עכ"פ כתיבת אות אחת, ודעת המנ"ח דלרמב"ם לא צריך אות, ועיין שו"ת מעיל צדקה סי' ל"א ובפת"ש יו"ד סי' ק"פ,3 וברית משה על הסמ"ג.
{ע"י אחרים}רשמו בו אחרים עובר בלאו ואינו לוקה כיון שלא עשה מעשה, אלא אם כן סייע,4 ואסור לומר לגוי לכתוב על בשרו.5
{כותב בלא קעקע}הכותב על בשרו ועל גופו ולא קעקע, אלא רשם בדיו או בכל דבר העושה רושם, נחלקו האחרונים6 אי יש בו איסור דרבנן, והעולם אינם נזהרים בזה. וקצת יש להביא ראיה להיתר מהא דאמרו בגמרא7 היה כתוב שם על בשרו יכסנו בגמי ויטבול, ולכאורה האיך כתבו שם על בשרו וי"ל דהא עכ"פ באיסור כתב השם.
{שאר פרטי דינים}עוד יש להסתפק במי שמקעקע תחת הצפורן, וכשיגדל צפרנו יגדול עמו הקעקע ויקוץ או יפול, א"כ לכאורה לא הוה מתקיים אי חייב, ומסתברא כיון דבשעת מעשה כתובת קעקע הוא חייב וצ"ע. מותר ליתן אפר מקלה על מכתו.8 הרושם על עבדו שלא יברח פטור, ולכתחילה אסור לעשות כן בעבד שכבר מ וטבל.9 השורט לקטן חייב, וקטן ששרט פטור. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
|
:משנה
הלכות |