הזהיר הקב"ה שלא נלך אחר נחשים (פי' האומר פתו נפלה מפיו, צבי הפסקו בדרך וכיוצא בו), שנאמר (ויקרא י"ט כ"ו) לא תנחשו. משרשי המצוה כי ראוי לנו להאמין כי כל מצעדי גבר מה' כוננו והוא ית"ש משגיח על כל מפעלנו, עד שאמרו אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה. והיוצא לקראת נחשים אומר שכל אשר יקרהו הוא דבר מקרה, לא בהשגחה מאתו יתברך, ונמצא כופר גמור, ויוצא בכך מכל עקרי הדת. וכבר יסד הרמב"ם ז"ל בי"ג עקרים אני מאמין באמונה שלמה שהבורא ית"ש הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים, ואין דבר נעשה במקרה. והרמ"ה כתב כי העובר על מצוה זו הנחש יהיה לבושו.

סנהדרין ס"ה שבת ס"ז חולין צ"ה, ר"מ פי"א מע"ז, סה"מ ל"ת ל"ג, סמ"ג לאוין נ"א, סמ"ק קל"ז, יראים פ"ט, יו"ד קע"ט.

רמט) {גדרי האיסור}איזהו נחש, האומר נפלה פתו מפיו כך וכך יארע, מקלו נפל מידו, בנו קורא לו מאחריו, צבי הפסיקו בדרך, עורב קורא לו, חתול שחור הפסיקו, המאמין בכל אלו הרי זה נחש.1 {שאר מעשים שבכלל האיסור}אין שואלין בחוזים וכוכבים ובגורלות,2 והרמב"ן3 כתב שאצטגנינות אינו בכלל ניחוש. המכיר בצפצוף עופות אין זה בכלל ניחוש.4 האומר שחוט תרנגול זה שקרא כעורב חייב, ובס"ח כתב שתרנגולת שקרא כתרנגול צריך לשחטה ולא יאמר שבשביל זה שוחטה, דאל"כ אסור משום ניחוש.5 וכן המשים לעצמו סימנים וסומך עליהם מעשיו אם לעשות או לא, אסור.6 האומר לא תתחיל לגבות ממני, שחרית הוא, מוצ"ש הוא, ראש חדש הוא, ואיני רוצה שיתחיל עסקי בנתינת דבר מתחת ידי, כל אלו וכיוצא בהם אסורים משום נחש.7 {דברים המותרים}ומיהו יש אומרים8 דבלי אמירה, אלא שאינו נותן לו ומתכוין בשביל זה אינו אסור. בית,תנוק ואשה, אף על פי שאין ניחוש יש סימן, כלומר בנה בית חדש, נולד לו ילד, נשא אשה, יש סימן, אם מצליח בסחורה ראשונה אחר אלו סימן הוא שהולך ומצליח, ואם לאו אל ירגיל עצמו יותר מדאי שמא לא יצליח והוא דאיתחזק תלתא זימנא, שהצליח או לא הצליח, ודבר זה מותר9 (גמרא). {שאר פרטי דינים}ואיתא בספר חסידים סי' ר"ה שימנע משאלת חלום אפילו בפקוח נפש. ואסור לומר על דרך בדיחותא כך נאמר לי בנבואה, או כך בא עלי בחלום, כי הוא בכלל אך הנביא אשר יזיד לדבר בשמי, עיין דרכ"ת יו"ד סי' קע"ט סק"ב. אבל מותר לומר לתנוק פסוק לי פסוקך, ואפילו לעשות מעשה ולסמוך עליו לעתיד, כי אינו מצד הנחש אלא מין נבואה קטנה.10 ועיין שו"ת בי"ש לזקיני יו"ד סי' רל"ח דהנותן סימן לעצמו בדבר מה לטובה אין זה ניחוש אלא סימן טוב שיבא לו ממנו ית"ש, אבל סימן לרע ח"ו הרי זה ניחוש, והוא מדברי מהרש"א ח"א הוריות י"ב, ע"ש מה שהאריך הרבה דלרע אפשר שישתנה ברחמי שמים, ולטובה מותר לעשות סימן. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר עליהם בעדים ובהתראה לוקה, ויש בו עוד חוץ מלאו זה משום ובחוקותיהם לא תלכו, ועשה דתמים תהיה.