צוה הקב"ה לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש כאהבת עצמו ונפשו, שנאמר (ויקרא י"ט י"ח) ואהבת לרעך כמוך. וזה כלל גדול בתורה. משרשי המצוה כי כל ישראל כולם גוף אחד הם, ונשמתם ממקום היחוד נחצבה. ואמרו רז"ל אדם אתם, כי כל ישראל הם אדם אחד כולל מרמ"ח אברים, וצריך שיאהב אדם כל אבריו בשוה. וכמאמר החכם (ירושלמי נדרים) הרי שהכה ידו בסכין היוכל להכות את היד שהכהו, ועל זה אמרו כל ישראל ערבים זה לזה, ועל ידי האהבה השלום מתרבה והולך. ולפי שהתרי"ג מצות לא יתקיימו אלא על ידי כלל ישראל, והנכלל בהם על ידי אהבת ישראל יש לו חלק בהם. ועד"ה כי בצלם אלקים עשה את האדם, וקודשא ב"ה ואורייתא וישראל חד הוא, ורעך נקרא הקב"ה, לכן ואהבת לרעך כמוך.

שבת ל"א, ר"מ פ"ו מדעות, סה"מ מ"ע י', סמ"ג עשין ט', סמ"ק סי' ח', יראים ל"ח.

רמג) {גדר המצוה}קיום המצוה, אהבת ישראל הוא כלל גדול בתורה, שנחמול על ישראל כשר ועל ממונו כמו שנחמול על עצמנו, ולהתרחק ממנו כל מיני נזק, ואם סיפר ממנו ידבר דברי שבח כאלו ידבר מעצמו, ולא יתכבד בקלון חברו, ויחוס על כבודו.I כללו של דבר בכל דבר שהיה רוצה בה, כך יעשה לחברו, ואם היה מנגד לזה לא יעשה לחבירו. ומכל מקום מי שאינו מקפיד על כבוד עצמו יש לו להקפיד על כבוד אחרים, כי בצלם אלקים עשה את האדם (בן עזאי). ואהבת ישראל היא היפוך שנאת ישראל ודוקא לרעך שהוא רעך במצות, וישראל כשר, אבל אם הוא רשע ואינו מקבל תוכחה מצוה לשנאותו שנאמר יראת ה' שנאת רע, ואומר הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי.II ועיין לעיל (מצוה רל"ח) לא תשנא את אחיך בלבבך. {הבאת שלום}ובכלל המצוה הבאת שלום בין אדם לחבירו, ובין איש לאשתו, ומכריעו לכף זכות, פי' ורגיל לומר לא חטא זה אלא בודאי לטובה נתכוין, והוא שלא יהא אדם רשע, עיין רע"בIII. {גדול השלום}ומאד גדול השלום, ואמר רבי יוחנן בית שני נחרב מפני שנאת חנם, אף שהיו גדולים בתורה, וגמילות חסדים, ולא נתגלה קצם.IV ועדיין אנחנו בגלותינו בעונ"ה, ויה"ר שיגאלינו במהרה. ואפילו ישראל עע"ז ח"ו ושלום ביניהם אין אומה שולטת בהם, ואם חלק לבם אז יאשמו (הושע).V וברכת כהנים חותמת בשלום, ועיין רש"יVI בחוקותי ונתתי שלום בארץ, הרי מאכל והרי משתה אם אין שלום אין כלום. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. רמג ??