הזהיר הקב"ה שלא לשמור בלבנו מה שהרע לנו ישראל חברינו, אפילו שלא על מנת לנקום בו, שנאמר (ויקרא י"ט י"ח) ולא תטור. משרשי המצוה מה שאמרו רז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, כי הוא מדת הקב"ה מעביר על פשע ומרחם על בריותיו ומרבה לסלוח, וצונו להדבק במדותיו. אמרו רז"ל שרבי עקיבא נענה בתפלתו מפני שהיה מעביר על מדותיו, ובמדה שאדם מודד מודדין לו. ועוד שהנוקם והנוטר אם יהיה בידו יבא לידי רציחה, והוא מדת עשו היפוך זרע יעקב. וכתיב והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שלא מחלו לשאול, ועל ידי נטירתם נהרגו זרע שאול, ונאסרו להדבק בזרע אברהם הרחמנים.

מראה מקומות כבמצוה הקודמת.

רמב) {גדרי האיסור}איזהו נטירה ראובן א"ל לשמעון השאילני מגלך א"ל לאו, למחר א"ל שמעון לראובן השאילני קרדומך אמר ליה הילך, איני כמותך שלא השאלתני, זהו נטירה וכיוצא בו בכל ענינים.1 ודרשו ז"ל2 לבני עמך אי אתה נוקם ונוטר, אבל אתה נוקם ונוטר לאחרים ר"ל לעכו"ם. ישראל שאינו נוהג כשורה גם כן אסור לנקום ולנטור (מהר"ם שי"ק מצ' רמ"ג). {ת"ח צריך לנקום ולטור כנחש}ובגמ' יומא (כ"ג ע"א) א"ר יוחנן כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר איבה כנחש אינו ת"ח, והכתיב לא תקום ולא תטור ההוא בממון הוא דכתיב. ונחלקו הפוסקים בפירושא דהא שמעתתא, הרמב"ם ספ"ו דת"ת כתב דהתם מיירי בת"ח שביזוהו בפרהסיא שאסור לו למחול על כבודו, ואם מחל נענש מפני שזה בזיון התורה, אבל אם לא ביזוהו בפרהסיא לא. ובספר הולך תמים חילק בין מילי דשמיא למילי דעלמא, דבמילי דשמיא צריך להיות נוקם ונוטר כנחש, ולא במילי דעלמא. והסמ"ק כתב ובדברים אחרים יש מדת חסידות שלא לנקום ולא לנטור, רק לת"ח שביזוהו ברבים, דאסור למחול עד שיפייסוהו כמו כן ברבים. ועיין סמ"ג ויו"ד סימן של"ד וסי' רמ"ג. וראיתי למהר"ם מרגליות שפי' כל ת"ח שאין בידו לנקום ולנטור, פי' שאין יכול להעניש למצערים לו כנחש שממית, אינו ת"ח, שזה סימן שלא עסק בתורה לשמה. וי"ל עוד דידוע דהנחש אינו מרגיש שום טעם בנשיכה אלא טעם עפר, כן צריך הת"ח שלא ירגיש שום טעם להנאתו, אלא למען כבוד השי"ת שמו, אז מחויב לנקום ולנטור. אבל אם כונתו לעצמו ולהנאתו אסור לו לנקום, דרק משום בזיון התורה מותר לו לנקום וכמ"ש הרמב"ם ז"ל, וז"ש שאינו נוקם ונוטר כנחש, והבן. ונוהג לאו זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ואין לוקין עליו.