משרשי המצוה שנזכור ונדע שהעולם מחודש ולא קדמון, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו' וינח ביום השביעי, ע"כ לזכור זה הדבר צריך שינוח במקום ולא נילך בדרך אנה ואנה ונמצא יגע כל היום ואין כאן מנוחה, וכ"ש בהליכת י"ב מיל (שהוא לדעת כמה פוסקים איסור מה"ת) שיש בו טורח רב. גם שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול, אבל יהא הלוכך בתורה ורמז ממקומו כמ"ש ברוך כבוד ה' ממקומו, שלא יפרד מלהתעסק בתורה, שהכל מודים שבשבת נתנה תורה, לפיכך נתוסף לאדם, שהתורה והנשמה והשבת קרובים כולם ממקום אחד כסא הכבוד, גם המן לא ירד בשבת, וגיהנם שובת בשבת ונהר סמבטיון.

וטעם אלפים אמה מדרבנן, דמעין עוה"ב יום שבת מנוחה וכל אדם יש לו ד' אמות שיעור קומתו ג' ופישוט ידיו אמה שהוא ד' פסיעות, וזה מקומו אפילו בשבת, דלא יזהיר את האדם לבל יזיז ממקומו. ואמה הוא שליש של אדם בינוני, ולעתיד יחזיר האדם לקומתו כמו שהיה אדם הראשון קודם החטא. ומדת פרעניות הוא דגרמה לו להתמעט לג' אמות, ומדה טובה מרובה ממדת פרעניות ת"ק, א"כ לעתיד שיחזור האדם לקומתו יהיה ת"ק פעמים ג' אמות, ויעל אלף ת"ק אמה. והכי מוכח בפייטן דסוכות דדוד ינטה קו וכו' ויהיה לעתיד גבהו של היכל אלף ת"ק אמה, ואדם יהיה כגבהו של היכל, נמצא גבהו של אדם לעתיד אלף ת"ק אמה, ופישוט ידיו פסיעה שהיא ת"ק אמה, ס"ה אלפים אמה, וזה תחום שבת שהוא מעין עוה"ב והוא פלא (נ"ב).

עירובין י"ז צ"א סנהדרין ס"ו, ר"מ הל' שבת פכ"ז, סה"מ ל"ת שכ"א, סמ"ג לאוין ס"ו, או"ח סי' שצ"ד.

כד) {דינו דאורייתא}דעת הרמב"ם וכמה גאונים דתחום של י"ב מיל דאורייתא וחז"ל גזרו על אלפיים אמה, ועיין רמב"ם סה"מ ל"ת שכ"א,1 ובספר היד הל' שבת פכ"ז2 חזר בו, ע"ש. ועיין השגות הרמב"ן ז"ל, ודעתו ודעת כמה גאונים דכל תחומין דרבנן. ואפילו להסוברים דתחומין דאורייתא אינו חייב כרת אלאו שלו.3 {עירוב תחומין}הרוצה לילך יותר מאלפיים אמה בשבת תקנו חכמים להניח בסוף אלפיים אמה מאכל כשיעור המבואר בש"ס וש"ע, ונמצא שביתתו במקום העירוב ויכול לילך ממקום העירוב עוד אלפיים אמה ומפסיד לצדדים שכנגדו.4 והעירוב צריך שיהא במקום שיהא קיים בין השמשות.5 יכול לערב ברגליו, כלומר שילך לסוף התחום בע"ש ויעמוד שם בין השמשות.6 הניח עירוב לסוף אלף, יש לו אלפיים משם ולא הפסיד אלא אלף כנגדן מצד השני,7 והכל לפי המדה הנ"ל. {מדידת התחום}אלפיים אמה מודדין מעיבורה של עיר, פי' שבעים אמה מן הבית האחרון שבעיר.8 יושבי צריפין מודדין להם מפתח בתיהן.9 {היוצא מתחומו}היוצא חוץ לתחום ברשות יש לו אלפיים אמה במקום שהוא כדי שלא להכשילו לעתיד לבא,10 ושלא ברשות אסור לחזור עד הערב.11 ואם הוא במקום סכנה חוזר עד שיעבור הסכנה, ואם מתוך כך נכנס בתוך תחומו חזר להיתרו הראשון, ואם לאו ממתין עד הערב ויש לו ד' אמות.12 {בהמה וכלים}בהמה וכלים הם כרגלי הבעלים.13 כלי הפקר כרגלי מי שזוכה בהם.14 בהמה של שני שותפין, וכן כלי של שותפים, כרגלי שניהם.15 עבד כנעני אינו כרגלי הבעלים.16 קטן שצריך לאמו יצא בעירוב אמו.17 {יו"ט}ביו"ט דינו כמו בשבת הכי קיי"ל.18 {חצי שיעור}וראיתי באחרונים19 מקשין למ"ד תחומין מה"ת אמאי בהולך אלפים אמה לא מקרי כחצי שיעור ולאסור מה"ת ככל חצי שיעור ולאסור. ולפענ"ד אין כאן קושיא דכבר פירשתי בס"ד20 דלא אמרו ח"ש אסור מה"ת אלא היכא דהח"ש הוא חלק מן האיסור אם אכלו או עושהו, ואין בידו לחזור, עובר, וכגון האוכל חצי שיעור איסור אם אוכל עוד חצי שיעור מצטרף ואין בידו לחזור האי חצי קודם שאוכל החצי שיעור השני, וכן האופה בשבת לדעת רש"י בפ' כלל גדול21 ועיין במג"א סי' ש"מ22 לענין גוזז, ובכולהו לא אפשר לחזור אמעשה האיסור קודם שיצטרף להשיעור השני, או שיאכל שיעור אחר, אבל באלפיים אמה או בד' אמות הרי בידו להחזיר כל המעשה ויכול לחזור למקומו ולא יצטרף כלום עם המעשה איסור שיעשה אח"כ אלא יהיה מעשה חדשה לגמרי, כה"ג לא מקרי ח"ש דבאמת אין זה צירוף כלל, והבן.