הזהיר הקב"ה שלא לשנוא אחד מבני ישראל הכשרים שנאת לב, שנאמר (ויקרא י"ט ט"ז) לא תשנא את אחיך בלבבך. משרשי המצוה כדי שישים אהבה ואחוה ורעות בין עם ה' אשר נושאים חותם המלך מלכי המלכים הקב"ה, ואהבה מביאה לידי אחדות ואהבת ה' וכמ"ש הבוחר בעמו ישראל באהבה, ואז בא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ועל ידי זה ואהבת את ה' אלקיך. וההיפוך הוא שנאת הלב שגורמת רעות גדולות בין בני אדם להיות תמיד חרב איש באחיו, וכ"ש שנאת חנם, ולא חרבה ירושלים אלא בשביל שנאת חנם והוא סבה לכל המסירות ולה"ר ושקר ונקימה ונטירה ועוד מדות רעות, והיא המדה הפחותה והנמאסה בעיני כל בעלי שכל.

ערכין ט"ז, ר"מ פ"ו מדעות, סה"מ ל"ת ש"ב, סמ"ג לאוין ה', סמ"ק י"ז, יראים ל"ט.

רלח) {גדר האיסור}אינו עובר אלאו זה אלא בשנאה שבלב ואין חבירו יודע, אבל המראה לחבירו שנאתו אינו עובר בלאו זה, אלא אלאו דואהבת לרעך כמוך, ועל לא תקום ולא תטור.1 {עוברי עבירה}וזהו לשון הסמ"ק סי' י"ז שלא לשנא וגו' ואינו בכלל ואהבת, שמזהיר אותנו על אותו שמותר לשנאותו כגון עם עבר עבירה,2 אפילו הכי אסור לשנאותו בלבו להראות לו פנים יפות, אלא יראה לו שנאתו. וכשיחטא איש לאיש לא ישתמינו בלב, אלא מצוה להודיעו למה עשית כך וכך וימחה השנאה מלבו.3 וזה בישראל כשרים, אבל בשנאת הרשעים כתיב הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך אתקוטט, ומצוה לשנאותם.4 ובתשובה הארכתי באיזה מהם לשנאותם ובאיזה מהם לא. {שאר מקורות וכללים}ותניא בת"כ,5 ובערכין י"ז ע"ב, יכול לא יסטרנו ולא יקללנו, ת"ל בלבבך בשנאה שבלב הכתוב מדבר. וגרסינן בגמ' יומא ל"ח ע"א על מעשה בית גרמו בלחם הפנים ובית אבטינס בקטרת שבקשו חכמים לדחותם ממקומם ולא יכלו, מכאן אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך, ואין אדם נוגע במוכן לחבירו, על כן לא ישנא אדם את חבירו כשמרויח אצלו ודואג פן יקפח פרנסתו (סמ"ג), ועיין ברית משה אריכות גדול. ומ"מ מאד צריך ליזהר שלא לשנא ח"ו נפש מישראל שלא כהלכה, ואפילו בכל אופן יש להתרחק משנאה לאדם שיש בו צלם אלקים, אלא ישנא החלק הרע שבו ולא החלק הטוב וכמ"ש התניא6, וק"ל. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ואין לוקין עליו.