הזהיר הקב"ה שלא להגיד לחבירו דברים שכנגדו דיבר עליו, שנאמר (ויקרא י"ט ט"ז) לא תלך רכיל. משרשי המצוה מ"ש רז"ל לשון הרע הורגת שלשה, המספר והשומע ומי שדברו עליו. ובירושלמי אמרו שלש עבירות אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם הבא, ע"ז גילוי עריות ושפיכת דמים, ולשון הרע כנגד כולם. ובמקרא יכרת ה' כל שפתי חלקות, ואמרו רז"ל לעתיד לבא מתקבצות כל החיות אצל הנחש ואומרות לו ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך, אמר להם ומה יתרון לבעל הלשון שעומד כאן וממית באספמיא. ובזוהר תנא קטיל גוברין ופלח לע"ז וכולא בחד קרא לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעיך אני ה'. ומי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, ושומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו.

ערכין ט"ז כתובות מ"ו סנהדרין ל"א, ר"מ פ"ז מדעות, סה"מ ל"ת ש"א, סמ"ג לאוין ט', סמ"ק קכ"ד, יראים מ"א.

רלו) {גדר האיסור וחומרו}קיום המצוה, האומר לחבירו דברים שכנגדו דיבר עליו, אפילו שהוא אומר אמת, הרי זה מחריב את העולם וגורם להרוג נפשות מישראל כדמצינו בדואג האדומי, ויש עון גדול מזה והוא בכלל הלאו הזה, והוא לשון הרע, המדבר בגנות חבירו אף על פי שאומר אמת, אבל האומר שקר הוא הנקרא מוציא שם רע.1 ואמרו ז"ל2 לעולם אל יספר אדם בשבחו של חבירו שמתוך שבחו בא לידי גנותו, והוא שמספר בפני אויבו ואפילו בפני אוהבו יותר מדאי אסור.3 איזה הוא לשון הרע האומר כך וכך עשה פלוני, כך וכך היו אבותיו, כך שמעתי עליו וכולם דברים של גנאי.4 ואמרו5 המספר לשון הרע כאלו כפר בעיקר. {פרטי דינים}ויש דברים שהם אבק לשון הרע כגון איני רוצה לספר מה אירע בו.6 והמספר לשון הרע דרך שחוק או דרך רמאות כאלו אינו יודע שזה לה"ר:7 ואחד המספר בפניו או שלא בפניו,8 אלא שבפניו לפעמים עובר ג"כ אמלבין פני חבירו ברבים. המספר דברים שגורמים לו היזק,9 ואין צריך לומר המלשין בחבירו לפני שר או למלכות שהוא מסור, וגיהנם כלה והם אינם כלים.10 {אופנים המותרים}ואמר רבה בר רב הונא11 כל מילתא דמתאמרי באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא, והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר.12 ואם האומר הזהיר שלא לאמרו, אפילו אמרו בפני רבים יש בו לה"ר, כדאמר בסנהדרין (ל"א) האי תלמידא דגלי מילתא דמתאמרא בבי מדרשא בתר עשרין ותרתין שנין, ואפקיה ר' אמי מבי מדרשא, ואמר דין גלי רזיא (סמ"ג). ועיין שו"ת (ח"ג סי' קע"ג). אנסוהו להראות ממון חבירו פטור (ב"ק קי"ז ע"א).13 מותר לומר לה"ר על בעלי מחלוקות (ירושלמי פאה).14 ועיין בחפץ חיים שמירת הלשון פרטי הדינים מה שאסף גורנה וזכה וזיכה את הרבים. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ואין לוקין עליו. ומותר לדבר לה"ר על עכו"ם.