הזהיר הקב"ה שלא יכבד הדיין א' מבעלי הדינים יותר מחבירו, ואפילו יהא גדול ונכבד, שנאמר (ויקרא י"ט ט"ו) ולא תהדר פני גדול. משרשי המצוה עיין מצוה ע"ט. ולפי שכשיראה הבעל דין השני אשר הדיין מקרב את בעל דינו ומכבדו יסתתמו טענותיו ויתעות הדין ולא יצא לאמתו. וכמעשה דרב ענן (כתובות ק"ה) שלח לר' נחמן לידייניה מר להאי גברא, דאנא ענן פסילנא ליה לדינא, אמר ר' נחמן מדשלח לי הכי ש"מ קריביה הוא, הוה קאים דינא דיתמי קמיה אמר האי עשה והאי עשה עשה דכבוד התורה עדיף, סלקי דינא דיתמי ואחתיה לדיניה, כיון דחזא בעל דיניה יקרא דקא עביד ליה, איסתתם טענתיה, ואיענש רב ענן על זה, ע"ש. ועד"ה והדרת פני גדול, מי שגדול על כל הגדולים יוצר כל, שלעולם נצב בעדת הדיינים.

כתובות ק"ה ע"ב, שבועות ל', ר"מ פ"כ מממרים, סה"מ ל"ת ער"ה, סמ"ג לאוין ר"ד, סמ"ק רכ"ט, יראים רל"ח, חו"מ סי' י"ז.

רלד) {גדרי האיסור}שני בעלי דינים הבאים לדין אל יכבד הדיין לגדול, ולא יסביר לו פנים, ולא ישאל בשלומו יותר מחבירו, ולא יהא אחד יושב, ואחד עומד וכיוצא בזה, ואפילו הוא נשוא פנים, ולא יאמר האיך אני פוגם בכבודו של עשיר אזכנו עכשיו וכשיוצא לחוץ אומר לו תן לו ואם עשה כן עבר בלאו זה, ולא יאמר גדול הוא זה בן גדולים הוא והאיך אביישנו בשביל דינר אחד אזכנו ולכשיצא אומר לו תן לו.1 ד"א שלא יאמר גדול הוא חזקתו שאינו משקר יש לי להאמינו יותר מן האחר ולהדר פניו, אף על פי שלא יפסוק הדבר כי אם על פי עדים, כי מפני זה מסתתמים טענותיו של עני.2 {ת"ח וע"ה}ואם בא ת"ח ועם הארץ דין מושיבין הת"ח ולע"ה אומרין שב, ואם לא ישב אין מקפידין בכך.3 בא השמש והעמידו אחר שישב אין צריכין לחזור ולהושיבו.4 {חניפה}ובכלל הלאו שלא להחניף, ועל החניפה אמר שלמה המלך ע"ה (משלי כ"ד) אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים. וכל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם ונופל לגהינם, ולבסוף נופל ביד מי שהחניף לו, או ביד בנו או בן בנו,5 ועדה שיש בה חנופה לבסוף היא גולה.6 והא דאמר רבי שמעון בן פזי (סנהדרין מ"ב) מותר להחניף לרשעים בעוה"ז, זהו כשאינן עושין עבירה מפורסמת (סמ"ק). ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בראוין לדון ואין לוקין על לאו זה.