הזהיר הקב"ה שלא יעשה הדיין עול בדין, שנאמר (ויקרא י"ט ט"ו) לא תעשו עול במשפט. משרשי המצוה כי השי"ת אוהב משפט, וכסא הכבוד נקרא כן, שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך, ועל המשפט העולם מתקיים, ובמשפט תלוי השלום ונעשו ישראל אגודה אחת ועם אחד. ובמקום שאין משפט שמה הרשע. ונאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, והדן אמת נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. ומטעם זה אמרו רז"ל חביבין הדיינין לפני הקב"ה ששקלן כעשרת הדברות. גם כי העושה עול במשפט חבר הוא לאיש משחית גוזל ממון שאינו שלו, ונותן לאחרים ועל הקב"ה למלא חסרון הראשון.

תו"כ, סנהדרין דף ו' ז', ר"מ פ"כ מסנהדרין, סה"מ ל"ת ער"ה, סמ"ג לאוין ר"ה, חו"מ סי' י"ז, סמ"ק רכ"ה, יראים רל"ח.

רלג) {גדרי וחומר האיסור}קיום המצוה, שנים שבאו לדין אסור לדיין לזכות את החייב ולחוב את הזכאי בכל אופן וטעם שהוא.1 ותניא בתו"כ2 המעול במשפט נקרא ה' שמות, עול, משקץ, שנאוי, חרש, תועבה, וכנגדן גורם ה' דברים, מטמא את הארץ, ומחלל השם, מסלק את השכינה, מפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותם מארצם. ובכלל הלאו שלא לענות את הדין אחר שנתברר לדיין איך הדין נוטה, והוא מעכב מלהגיד כדי לצער אחד מהבעלי דינים.3 {כמה פרטים}וראוי לדיין להוועץ עם מי שגדול ממנו אם אפשר.4 ויהא חביב עליו דין של פרוטה כדין של מאה מנה לדון אותו לאמתו.5 כלל הדבר בכל עת שיעבור בדין על מה שצותה התורה הרי זה עול אם לא שעשה ברצון שניהם. {טעות בדין}טעה הדיין בדינים המפורשים במשנה או בגמרא או בדברי הפוסקים, חוזר הדין ודנין אותו כהלכה, אם לא שקבל מרבותיו שאין דנין כאותן הפוסקים.6 וכל שסתם לן הב"י ורבינו הרמ"א בש"ע ולא חלקו הבאים אחריהם וטעה הוה כטעה בדבר משנה, ובמקום שהביא הרמ"א דעת החולקין והסכים עמהן, בארצות הללו דנוהגין כהרמ"א חשוב ג"כ כטעה בדבר משנה, ובמקום שלא הכריעו ונחלקו הש"ך והסמ"ע והאחרונים נחלקו הפוסקים, ואין לנו הכרע.7 טעה בשיקול הדעת בדבר שהוא מחלוקת התנאים וכיוצא בזה ולא נפסקה ההלכה, אם קבל רשות לדון, או שקבלוהו הבעלי דינין, הואיל והוא מומחה חוזר הדין, ואם א"א לחזור פטור, ואם לא נטל רשות ולא קבלוהו חייב לשלם מביתו כשא"א לחזור.8 {כללי הלאו}ולאו זה בכלל לא תטה משפט, והעובר עליו עובר משום לא תעשו עול ומשום לא תטה משפט, ואם היה אביון, גם משום לא תטה משפט אביונך בריבו, ואם היה גר, גם משום לא תטה משפט גר, ואם היה יתום עובר בה' שנאמר משפט גר יתום (סמ"ג). ונוהג לאו זה בכ"מ ובכל זמן בראוי לדון ואין לוקין עליו.