הזהיר הקב"ה שלא להכשיל אדם בעצה שאינה הגונה והוא כסומא בדבר זה, שנאמר (ויקרא י"ט י"ד) ולפני עור לא תתן מכשול. משרשי המצוה לפי שתקון העולם וישובו הוא להדריך בני אדם ולתת להם עצה טובה, ולא היפוך. ואי אפשר לבני אדם שלא יצטרכו זה לזה בשום פעם בחייו, פעם בדבר גדול ופעם בדבר קטן. ואם נייעץ שלא כהוגן נמצא העולם חרב, ואפילו שואל אותו באיזה דרך לעיר והראה לו להיפוך נמצא מכשילו, וכ"ש בדבר הנוגע למשא ומתן וצער הגוף, ואמר הכתוב ואהבת לרעך כמוך, מאי דסני לך לחברך לא תעבד, ולפי שלפעמים יתן עצה דמשתמע בתרי אנפי כדי שיוכל להשמט כשיתרעם ויאמר כי לטובה נתכוין, והם דברים המסורים ללב, לכן נאמר בו ויראת מאלקיך אני ה', המשגיח והרואה אף שהוא סומא בדבר.

ע"ז ע"ו, ר"מ פי"ב מרוצח, סה"מ ל"ת רצ"ט, סמ"ג לאוין קס"ח, סמ"ק קע"ב.

רלב) {גדר האיסור}קיום המצוה, אדם הבא לשאול והוא עור באותו דבר שאינו יודע, או אפילו יודע ואינו יכול לעשות איסור זה, ובא חבירו והמציא לו האיסור, או הגיד לו באופן שהכשילו עובר משום לפני עור לא תתן מכשול.1 ובכלל הלאו שלא להכות לבנו הגדול פן יהיה לו למכשול לחטוא בלשונו ולהלקות אביו.2 ובכלל הלאו ג"כ שלא ליתן מכשול מכל עון בישראל ולא לנכרי להושיט לו מה שאסור לו.3 ואם הנכרי לוקח לבונה או שעוה מישראל להקריב לע"ז או שלוקח ספרי מינות, וכל הדברים שבן נח מוזהר עליהם בז' מצות שלו אסור למכור לו.4 ובעכו"ם רק אלפני עור קפדינן ולא אלפני דלפני.5 {באיסור דרבנן או אסור רק לו}ובאיסור דרבנן ג"כ שייך לפ"ע, ועיין באחרונים שפלפלו דאפשר באיסור דרבנן איכא לפני עור דאורייתא.6 ודעת קצת פוסקים דבדבר דשרי לדידיה אף דאסור לאחרינא לית בה משום לפני עור,7 ונחלקו האחרונים בזה, ועיין שו"ת (ח"ג סי' צ"ז). {שאר פרטים}אפילו מומר עושה מלאכה לעצמו בכלי ישראל בשבת, אם יכול למחות עובר בלפ"ע (פמ"ג או"ח סי' תמ"ג סק"ה). ואינו עובר אלא כעין תרי עיברי דנהרא, פי' שאינו יכול ליטול מעצמו בלי סיוע הנ"ל, אבל יכול ליטלו מעצמו אינו עובר אלא מדרבנן, ואם ספי ליה בידים אף שיכול לאכול מעצמו עובר, כיון שנותן אוכל לתוך פיו ומעבירו על דת (ב"א או"ח סי' ל"ו ובית שערים או"ח סי' קמ"ט ויו"ד סי' י"ז, ועיין עוד שם פרטי הדינים ואריכות בזה). {כללי הלאו}הכלל שנצטוינו שלא לסייע בשום דבר עבירה באופן שאם לא סייעו לא היה עושה אותה, והעושה כן עבר בלאו זה. וכן בכל עניני העולם, וכן בעניני משא ומתן, ובכל דבר המכשיל בעצה שאינה הוגנת לו עובר בלאו זה. ונסתפקתי במי שנתן לו עצה שאינה הגונה לפי דעתו ולבסוף עלתה לו טובה מזה אי עובר בלאו, ונראה דעובר דבתר מחשבתו אזלינן, וקצת דמיון מיוסף שאמר אלקים חשבה לטובה, והבן. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ובב"נ ואין לוקין עליו. רלב