הזהיר הקב"ה שלא לקלל אדם מישראל בשם שמים, שנאמר (ויקרא י"ט י"ד) לא תקלל חרש. ובא הפירוש עליו מי שאינו שומע קללתך. משרשי המצוה, לפי שיש כח בדבור מצוייר במחשבה לפעול לטוב או להפכו, ובלעם יוכיח. ואפילו קללת הדיוט תעשה רושם, ומדבק בו המארה והצער. וזהו שאמרו רז"ל ברית כרותה לשפתים. וקללת חכם אפילו על תנאי היא באה, מיהודה שאמר וחטאתי לפניך כל הימים ולא היה לו מנוחה לעצמותיו הקדושים עד שהתפלל עליו משה רבינו שמע ה' קול יהודה, כמבואר בחז"ל. ונמנענו מהשי"ת מהזיק בפינו לזולתינו כמו שנמנענו מלהזיק להם במעשה. ולפי חשיבות נפש האדם ודבקותו בעליונים, כנפש הצדיקים והחסידים, ימהר לפעול בכל מה שידברו. וזה דבר מפורסם וידוע בין יודעי דעת ומביני מדע. ועד"ה שלא יקלל עצמו בחיי צער ודוחק. חרש נוטריקון חיים רעים שלך.

שבועות ל"ה, ר"מ פכ"ו מסנהדרין, סה"מ ל"ת ש', סמ"ג לאוין ר"א, חו"מ סי' כ"ז, סמ"ק קכ"ג, יראים מ"ב.

רלא) {גדרי החיוב}המקלל אדם מישראל,1 וכל שכן עדה מישראל או כל ישראל,2 בשם או בכינוי אפילו בכל לשון שקורין בו הגוים להקב"ה חייב.3 ולדעת הראב"ד4 דוקא המקלל בשם המיוחד. {פטורים}המקלל את המת פטור.5 וכן המקלל בלי שם פטור אבל אסור לעשות כן.6 המקלל את עצמו לוקה שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד.7 {שאר איסורים}המקלל עצמו והוא נשיא ודיין חייב ג' (ועיין לעיל מצוה ס"ט ומצוה ע"א).8 חרף תלמיד חכם מנדין אותו, ואם רצו הדיינין להכותו מכת מרדות יותר על נידוי מכין ועונשין כפי שיראו.9 {עוברי עבירה}המקלל למי שנגמר דינו להריגה, אפילו בערכאות של עכו"ם, פטור.10 וכן אינו חייב אלא על המקלל כשר מישראל, המקלל רשע פטור,11 ועיין תוס' ע"ז דף ד' ע"ב ש"מ לאו אורח ארעא כי לא היה לו לדחוק בידי שמים ולהעניש מי שאינם רוצים להעניש, אף על פי שבזמן הבית היה מותר להרגו בידים, ע"ש, ועיין שו"ת (ח"ג סי' כ"ט). {שאר פרטים}בן נשיא שקלל אביו חייב משום אב ומשום דיין ומשום נשיא ומשום בעמך לא תאור.12 קלל עבד כנעני או שפחה כתב הריטב"א13 דאינו חייב. גר אינו חייב על קללת אביו ואמו.14 והסמ"ג חשב שלא לקלל עצמו לאו בפני עצמו, ע"ש מצוה רי"ב. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר עליה במזיד ובהתראה בפני עדים כשרים לוקה. וזה אחד משלשה לאוין שבתורה שלוקין עליהם אף על פי שאין בו מעשה, ושנים אחרים הם נשבע, ומימר. ?? ?? ?? ??