הזהיר הקב"ה שלא ליטול דבר מאת חבירו בכח ובזרוע בפירסום, שנאמר (ויקרא י"ט י"ג) ולא תגזול. משרשי המצוה לפי שהקב"ה חפץ בקיום ובטוב האדם אשר ברא, והוא הנותן לכל אחד ואחד אכלו בעתו. ואם יהיה התקיף גוזל החלש ממנו, יהיה גם הוא נגזל מהתקיף ממנו, והוא יהיה סיבה לחורבן הישוב. וכמ"ש רז"ל שבדור המבול לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, דסאה מלאה עונות וגזל בתוכה מקטרגת. והגוזל ממון נפש הוא גוזל, כי לפעמים לא יהיה לו במה להחיות את נפשו וימות. גם כי אולי יעמוד על ממונו ויקום עליו ויהרגהו, נמצא גוזל נפש ממש. ונסמכו מצות אלו ללקט שכחה ופאה, להראות לאדם זה שהוא שלו אינו שלו כי אם לשעה קלה נתנה לו, ק"ו שלא ישים אדם עיניו בשל אחרים.

ב"מ נ"ז קי"ג, ר"מ פ"א מה"ג, סה"מ ל"ת רמ"ה, סמ"ג לאוין קנ"ז, סמ"ק רע"א, יראים רנ"ו, חו"מ שנ"ט.

רכט) {גדר איסור גזל}הלוקח ממון אחרים בחזקה, כגון שחטף מידו או מרשותו וכיוצא בזה שבא לידו שלא ברצון בעלים לעיניהם הרי זה גזלן.1 ובקרא2 ויגזל החנית מיד המצרי. והעיקר שנקרא גזלן הוא מי שאינו מטמר מאינשי.3 וחייב משוה פרוטה ומעלה, והגוזל פחות משו"פ פטור אבל אסור מה"ת.4 ויש אומרים כיון דאין דרך העולם להקפיד בפחות משוה פרוטה מותר (יראים רנ"ז). כל דבר דליכא מאן דקפיד עליו מותר ליטול, כגון ליטול מחבילה או מגדר לחצוץ בו שיניו, ואף זה אוסר בירושלמי ממדת חסידות.5 {שלא בדרך גזל}ואסור לגזול אפילו על מנת לשלם לו דבר יפה ממנו, ויש אומרים שאם הוא בעין הדבר היפה יקנהו על ידי אחר לבעלים דזכות הוא לו.6 השואל שלא מדעת בעלים גזלן הוא.7 מי שהוא בסכנת נפשות וצריך לגזול ממון חברו להציל את נפשו, לא יקחנו אלא על דעת לשלם.8 {פרטי דינים}המינים אף שמותר לאבד גופם אסור לגזול מהם.9 ונחלקו האחרונים בעבדים ושטרות וקרקעות אי איכא לאו זה.10 ובסמ"ג כתב או שתקף בעבדיו ובהמתו ונשתמש בהן, או שירד לתוך שדהו ואכל פירותיו, וכל כיוצא בזה הוא הגזל. והעובר וגזל עובר משום ג' לאוין, משום לא תגזול, ולא תתאוה, ולא תחמוד,11 ואין לוקין עליו שהרי הכתוב נתקו לעשה שחייב להחזיר הגזלה, ואפילו שרף הגזלה אשר גזל אינו לוקה שהרי חייב לשלם דמיה.12 ואסור לגזול מעכו"ם.13 {מוכסין וליסטים}בני אדם שחזקתן גזלנים, וחזקת כל ממונם מן הגזל מפני שמלאכתן גזלנות, כגון המוכסין והליסטין, אסור ליהנות מהן שחזקת מאכל זה שהוא גזול, ואין פורטין סלעים בפרוטות שלהם מן התיבה שלהם שהכל בחזקת גזל,14 והוא שהם עושים שלא מדעת המלך, אבל מכס שפסקו המלך בדבר הקצוב, ואינו מוסיף כלום על קצבת המלך לעצמו, אין זה גזלן דדינא דמלכותא דינא, ולא עוד אלא המבריח עצמו מן המכס הזה עובר מפני שהוא גזל מנת המלך, בין שהיה המלך עכו"ם או ישראל15 (סמ"ג מ"ע ע"ג) ע"ש עוד פרטי דינים. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ובבן נח.