הזהיר הקב"ה שלא להחזיק בממון חבירו דרך אלמות או דחייה ורמאות, שנאמר (ויקרא י"ט י"ג) לא תעשוק את רעך. משרשי המצוה לפי שהעושק הוא שעשה בתחבולה ומרמה להחזיק ממון שאינו שלו דרך אונס או דרך דחייה, כמו אנשי עון שדוחין בני אדם לאמר להם לך ושוב למחר כדי לסבב בזה שישאר להם מה שבידם משל אחרים. וזו היא מדה רעה ביותר וגדול מגזלן שלקחו מידו בפעם אחת, וזה מצער אותו מיום ליום עד שלקחו ממנו בגזלה. והזהירה התורה על זה אף שהוא דבר שהשכל מרחיקו שהרי הוא בכלל גזלן, וכמו שאמרו רז"ל רבא אמר זהו עושק זהו גזל ולמה חלקו הכתוב לעבור עליו בשני לאוין.

ב"ק ע"ט ב"מ י"א בכורות י"ג, ר"מ פ"א מה' גזילה, סה"מ ל"ת רמ"ו, סמ"ג לאוין קנ"ו, יראים רס"ב, חו"מ סי' שנ"ט.

רכח) {גדר האיסור}מי שבא לידו ממון חברו ברצון חברו, או שכר שכיר, וכיוצא בזה, וכשתבעו מחזיקו ואינו מחזירו לו בתחבולות ובמרמה, ואינו יכול להוציאו ממנו מפני שהוא אלם, עובר בלאו זה.1 וחייב משו"פ ומעלה, ועל כל שהוא אינו חייב ואסור כמו גזלה והוי כחצי שיעור.2 {מלקות}ואין לוקין מפני שהוא לאו הניתק לעשה שחייב להשיב לחברו את שלו ולפייסו.3 ודעת התוס'4 דחייב מלקות, ועיין ח"צ5 מה שהקשה. ובספרי שו"ת (ח"ג סי' קט"ז) הארכתי בס"ד אי לא תעשוק הוי לאו הניתק לעשה, ועיין שם באריכות. {עובר משום גזל} ועובר עוד משום לאו דלא תגזול.6 הכובש שכר שכיר, שאמר לו לא שכרתיך מעולם, זהו עושק, אמר ליה שכרתיך ונתתיו לך זהו גזל.7 ותניא בספרי8 לא תעשוק שכר שכיר וכו' מלמד שהכובש שכר שכיר עובר עליו בחמשה לאוין, משום בל תעשוק, בל תגזול, בל תלין, ביומו תתן שכרו, ולא תבא עליו השמש, ואחד העושק עני או עשיר, אלא שממהרים לפרוע ע"י עני ואביון מכל אדם. ודעת הסמ"ג לאוין קנ"ז דלא למנות לאו דעושק ללאו בפני עצמו במנין, ועיין חינוך כאן. {עכו"ם}העושק את העכו"ם אינו עובר, דמאחיך כתיב ולא עכו"ם,9 והסמ"ג חולק. ובן נח מצווה על העושק גם כן ונהרג עליו כמו על גזלה (ר"מ פ"ט ממלכים ה"ט). {אי כופין ושאר פרטים}וראיתי במנ"ח כאן שמקשה לר"פ דאמר פריעת בע"ח מצוה אמר לא ניחא לי למיעבד מצוה מאי, ומשני מכין אותו עד שתצא נפשו כאומר לולב איני עושה, ע"ש, ותמה כיון דמבואר כאן דמי שאינו רוצה לשלם הלוואה איכא לאו דלא תעשוק א"כ בודאי כופין על לאו יותר מאעשה, א"כ אמאי אמרו רק משום עשה שבה, והניח בצע"ג. ולפענ"ד דאלאו אין מלקין רק ל"ט, ואעשה עד שתצא נפשו. ועוד דלא תעשוק הוי לאו שאין בו מלקות לדעת הרמב"ם והחינוך, וא"כ אין לוקין בכלל אלאו זה. ועוד שלישיה נראה לומר כגון שהלוהו לזמן ועדיין לא בא הזמן ואמר שאינו רוצה לפרעו דאינו רוצה במצוה, אולי כופין לשלם אף דלא עבר עדיין על לא תעשוק, וצ"ע. שוב ראיתי דהמנ"ח לשיטתו שכתב במצוה ח' דכי היכי דכופין על מצוה עשה כופין בל"ת, ועיין רש"י חולין דף ק"י ריש ע"ב, אבל לא משמע כן מפוסקים ולפענ"ד כמו שכתבתי. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ובב"נ.