הזהיר הקב"ה שלא לישבע לשקר, שנאמר (ויקרא י"ט י"ב) ולא תשבעו בשמי לשקר. משרשי המצוה מה שנתבאר במצות ל' ורכ"ו. ואמרו רז"ל מה בין נדר לשבועה, שבועה כנשבע במלך עצמו, נדר כנודר בחיי המלך. ואם המזכיר שם שמים בכל מקום נעקר מן העולם, כל שכן מי שנשבע לשקר, כי על ידי זה יקל בעיניו שם שמים ומחללו. ואל תדמה בנפשך שאין האיסור כל כך חמור, שהרי לא עשה מעשה בידים רק במחשבה ודיבור, כי גדול עון המחשבה וכמשרז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה, וכל שכן בדיבור שעקימת שפתיו הוי מעשה. ולעולם תמצא עם השבועה שם בן ד', ולא תשא את שם ה', כי לא ינקה ה', לא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם ה' אלקיך אני ה', כי הנשבע בשמו המיוחד לשקר הוא מחללו ח"ו, כי הכל מיוחד זה בזה.

שבועות פ"א ג', ר"מ פ"א פ"י מה"ש, סה"מ ל"ת ס"א, סמ"ג לאוין רל"ט, יו"ד רל"ו.

רכז) {גדר שבועת ביטוי}שבועת שקר זו הנקרא בדברי חז"ל שבועת ביטוי, ואינה נוהגת אלא בדברים שאפשר לעשותן בין להבא בין לשעבר, הנשבע שאכלתי או שזרקתי אבן לים, או שלא אכלתי ושלא זרקתי אבן לים הרי זה לשעבר, להבא שאוכל או שלא אוכל שאזרוק או שלא אזרוק אבן לים, הרי אלו שתים לשעבר ושתים להבא.1 נשבע באחת מארבע מחלוקות אלו והחליף, כגון שנשבע שלא יאכל ואכל, או שיאכל ולא אכל, הרי זו שבועת שקר, ובמזיד ובהתראה לוקה ובשוגג מביא קרבן עולה ויורד.2 {הפטורים}הנשבע וחזר בו תוך כדי דיבור, והוא כדי שיאמר תלמיד לרב שלום עליך רבי, הרי זה מותר ונעקרה השבועה, וצריך שיפרש בפיו החזרה כמו שפירש השבועה.3 הנשבע באונס, וכן הנשבע ואנסוהו מלקיים שבועתו, פטור מכלום.4 נשבע שזרק פלוני צרור לים או שלא זרק ואינו כן חייב, הנשבע על אחרים שיעשו כך או לא יעשו, אינו חייב משום ביטוי כיון שאין בידו לקיים ומכין אותו מרדות משום דגרם לשבועת שוא.5 נשבע לקיים המצוה ולא קיים פטור משום ביטוי, שאינו חלה אלא על דבר הרשות ולא על דבר מצוה.6 {התרה וחומר האיסור}שבועת ביטוי יש לה התרה,7 ואעפ"כ ראוי להזהר בדבר ולא להתיר רק לדבר מצוה או צורך גדול,8 וטוב לו לאדם שלא לישבע כלל, ואם עבר ונשבע שיצטער עצמו ויעמוד בשבועתו.9 ותקיעת כף, כתב ר"ת שהוא ככריתת ברית והיה נראה להחמיר בו יותר מבנדר ובשבועה, ואין לה התרה עולמית וי"ח.10 וצריך להזהיר קטנים הרבה וללמד לשונם דבר אמת בלא שבועה כדי שלא יהיו רגילים להשבע תמיד כעכו"ם, וזה הדבר חובה הוא על אבותם ועל מלמדי תינוקות (סמ"ג) וכ"ש הגדולים. והירא את דבר ה' מעולם לא ישמע שבועה על פיו. ואסור להזכיר שם אחד מן השמות המיוחדין לבטלה אפילו בלא דרך שבועה, ובכלל זה העושה ברכה לבטלה, ואם טעה הלשון והוציא שם שמים לבטלה, ימהר ויאמר ברוך הוא לעולם ועד או שבח אחר.11 ובירושלמי דברכות (פ"ו ה"א) ההוא דנסיב פוגלא ומברך עליוה ולא אתי לידיה, צריך לברוכי עליה תניינות וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שלא להזכיר שם שמים לבטלה. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.