הזהיר הקב"ה שלא לישבע על כפירת ממון חבירו שכפר בו, שנאמר (ויקרא י"ט י"א) ולא תשקרו איש בעמיתו. משרשי המצוה עיין מ"ש מצוה ל'. והנשבע לשקר מכחיש בהשם ב"ה כי נשבע לשקר בה', נמצא כמו שאין דבריו אמת, כן הנשבע בו ח"ו. וכל העולם כלו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא, ואפילו באמת אמרו שלא ישבע, וכ"ש על שקר, שפוגם בה'. שבכל האלות והשבועות צריך שם או כנוי. וכתב בעיר מקלט שאם הוא מוכרח לישבע לבעל חובו, אפילו על אמת, שיתענה אותו יום בכל שנה כל ימי חייו, כי אין המזכיר שמו יתברך כמזכיר שם מלך בשר ודם, כי בזה רוצה ח"ו לשתף שם שמים על שקרו, ואינו דומה העושה דבר רע לעצמו למניע את המלך עצמו לעשות באמצעותו דבר רע, שאומר לא די שעברת רצוני, אלא שהרגזתני לעלות אותי ולעשותו על ידי. והנשבע צריך לעמוד בשבועתו. ומצינו ברבי יהושע בן לוי (כתובות ע"ז) שזכה ליכנס חי בגן עדן על שלא התיר שבועתו מעולם.

ספרא, שבועות ל"ו, ר"מ פ"א מה"ש, סה"מ ל"ת רמ"ט, סמ"ג לאוין רמ"א, חו"מ סי' ש"ס שס"ו שס"ז, יראים רס"א.

רכו) {גדר האיסור}התובע מחברו ממון משוה פרוטה ומעלה שאם הודה היה חייב לשלם וכפר ונשבע או השביעו התובע חייב הנתבע, ואף על פי שלא אמר אמן, וזוהי שבועת הפקדון וחייב לשלם קרן וחומש אם הודה אחר כך, וקרבן אשם גזילות לכפרה, בין שהוא שוגג ובין שהוא מזיד.1 {על איזה תביעה חייב}תבעו עבדים ושטרות וקרקעות, או שתבעו קנס, וכפר פטור משבועת הפקדון, אבל חייב משום שבועת ביטוי, שהרי נשבע על שקר על כל פנים.2 {שוגג}שכח שיש אצלו ממון וכפר ונשבע ואחר כך ידע הרי זה אונס ופטור מכלום, וכן אם לא ידע שאסור לישבע על כפירת ממון הרי זה פטור.3 והאיך הוא שגגת שבועת הפקדון כגון שנעלם ממנו אם חייבין עליה קרבן אם לאו וידע שאסורה ויש אצלו ממון זו הוא שגגתה וזדונה שידע שחייבין עליה קרבן.4 {נשבע ע"י כינוי}וכל האלות ושבועות צריך שם או כינוי5. אמר ימין הרי זה שבועה וכן שמאל.6 כינוי שבועה כגון שבותה, שקוקה, כשבועה, והוא שיהיו אנשי המקום קורין לשבועה כן.7 האומר לאו לאו או הן הן שתי פעמים דרך שבועה והזכיר שם או כינוי הרי זה שבועה.8 מי שנשבע בשמים ובארץ, או בנביאים ובכתובים, אין זו שבועה, ומכל מקום מאיימין ומלמדין את העם ומראין בעיניהם שזו שבועה, שלא ינהגו קלות ראש בכך ומתירין להם.9 {תשובה}ואף על פי שעל שבועת הפקדון מביא קרבן, אין מתכפר לו עון שבועה כולה שנאמר לא ינקה ה', אין לזה נקיות מדין שמים עד שיפרע ממנו על השם הגדול שחלל, לפיכך צריך האדם ליזהר בעון זה יותר מכל העבירות,10 ועיין טוש"ע חו"מ סי' שס"ז אם בא הגנב לחזור בתשובה. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות והעובר על לאו זה עובר גם על לאו דלא תשבעו בשמי לשקר.