צוה הקב"ה לעם קדשו לפדות ולד פטר חמור זכר, פי' שנולד ראשון, שנאמר (שמות י"ג י"ג) וכל פטר חמור תפדה בשה. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזו"נ בישראלים ולא בלוים וכהנים.

משרשי מצוה זו כדי שיזכרו היהודים לעולם הנס שעשה להם הא-ל ב"ה ביציאת מצרים שהרג בכוריהם שנמשלו לחמורים. גם כשחזקו מצרים לשלחנו ולא יכלנו לשאת נכסינו בעגלות והצרכנו לשאת בחמורים, ונעשה בהם נס שהספיק לזה בכמו רגע וסייעו את ישראל ויצאו טעונים בכספם וזהבם של מצרים, וחלה עליהם איזה קדושה ראויה לפדיון. ועיקר פדיונו בשה, שפדה הקב"ה שה פזורה ישראל ממצרים ולקחם תחת המצרים הדומה לחמור. ולפי שעיקר הנס בזה נעשה לישראל, דשבט לוי לא נשתעבדו במצרים כמאמר חז"ל, וגם איתא במדרש שלא לקחו מביזת מצרים כיון שלא נשתעבדו, ולכן ופטר חמור תפדה בשה.

בכורות דף ט', ר"מ הל' ביכורים פי"ב, סה"מ פ"א, סמ"ג עשין קמ"ה, סמ"ק רמ"ב, יראים שנ"ד, יו"ד שכ"א

כב) {מצות פדיה}קיום המצוה שלוקח הישראל שה א', אפי' בת דנקא, ומתקנת חז"ל דעין יפה לא יפחות מסלע ועין רעה בחצי סלע ובינונית ג' זוזים, ונותנו לכהן בפדיון בכור החמור, ומברך אשר קדשנו ב"ו על פדיון חמור.1 ולא יברך שהחיינו, טויו"ד סי' שכ"א. {במה פודין}אין פודין לא בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי שנאמר שה.2 והני מילי שלא בשויו של פט"ח, אבל בשויו פודים בכל דבר.3 {מי פודה}הפודה פטר חמור של חבירו פדוי.4 עכו"ם שפדה לישראל אינו פדוי.5 יד גוי באמצע פטור מן הבכורה.6 זמן הפדייה משעה שנולד עד ל' יום, עברו ל' יום ולא פדה אינו עובר בעשה.7 {דיני החמור}אסור בהנאה עד שיפדנו, ואם מת קודם שפדאו אסבה"נ ונקבר.8 מת אינו יכול לפדותו.9 הפילה נפל יקבר.10 לאחר שנפדה יצא לחולין.11 {דיני השה}וגם השה חולין ביד כהן, ויאכלנו בדרך גדולה דלמשחה כתיב, והוה בכלל מתנות כהונה.12 ספק פט"ח פודה והשה לעצמו, וכלל גדול הוא בממון המוציא מחבירו עליו הראיה.13 {פרטי דינים}פט"ח טריפה נמי קדוש.14 לענין יוצא דופן ושאר דינים שוה לבכור בהמה טהורה.15 שה שפדה בו ונותנו לכהן וחזר ולקחה הימנו או נתנו לו במתנה חוזר ופודה בו פט"ח אחר.16 נתן החמור עצמו לכהן אינו רשאי לקיימו אא"כ מפריש עליו שה.17 כג