הזהיר הקב"ה שלא ללקוט השבולים הנופלים בשעת הקציר הנקרא לקט, שנאמר (ויקרא י"ט ט') ולקט קצירך לא תלקט. משרשי המצוה מה שנתבאר במצוה הקודמת. גם יש עוד לפי שכשהאדם הולך לקצור שדהו ולבצור כרמו משתרר בנחלתו, שהנחלה הוא מתכסיסי המלוכה, צונו הבורא ב"ה באלו המצות להורות שעם הנחלה שלו יש לו אדון ושלטון עליו. ולקט כיון שנפל מידו פקע זכותו ויבא לרשות אחרים. ודורשי רשומות אמרו ולקט קצירך לא תבא לידי שתלקט, שתבא לידי עני ותצטרך אליו, והוא לא תלקט לעני, ר"ל אלא תעזוב אותם (ש"ך).

מראה מקומות כנ"ל.

ריט) {גדר האיסור}הלוקט שבלים אחת או שתים שנפלו מתוך המגל, או מתוך ידו כשמקבץ השבלים, בשעת קציר עובר בלאו זה.1 היה קוצר ביד בלא המגל הנופל מידו אינו לקט, התולש ביד דברים התולשים אותם הנופל הוי לקט.2 במקום שאין עניי ישראל מצויין אין צריך להניח לקט שכחה ופאה.3 {בזמה"ז}וכתב הד"מ דבזמן הזה אינו נוהג אפי' בא"י, ומלשון הש"ך יו"ד סי' של"ב4 משמע דבא"י נוהג בזמן הזה, וכבר תמהו עליו האחרונים עיין (ח"ס סי' רמ"ד וצבי לצדיק). {נתפזר ונתערב}הרוח שפזרה את העומרים ונתערב קציר עם הלקט, אומדין כמה לקט היא ראוייה לעשות ונותן לעניים מפני שזה אונס, והשיעור הוא ד' קבין לכל בית כור.5 בעל הבית שהגדיש על הלקט, מפנה הגדיש שלו למקום אחר וכל השבלים הנוגעות בארץ כולם לעניים.6 ואין אומדין אותו מפני שהגדיש באיסור קנסוהו, ואפילו היה שוגג, ואפילו היה הלקט שעורים והגדיש עליו חטים, ואפילו קרא לעניים ולא באו, ואפילו הגדישו אחרים שלא מדעתו, כל הנוגע בארץ הרי הן לעניים.7 {פרטי דינים}לא ישכור אדם פועל על מנת שילקט בנו אחריו.8 ותניא לא תלקט לעני להזהיר העני על שלו.9 נטל מקצת פאה וזרק לו על השאר אין לו בה כלום, נפל לו עליה פירוש טליתו עליה מעבירים אותו הימנה, וכן בעומר השכחה.10 ואסור לסייע העני.11 המוכר את שדהו מותר אם העני, ולוקח אסור בלקט.12 ונוהג כפאה, ואין לוקין עליו אא"כ נשרף או נאבד כל הקציר שמעתה אין יכול לקיים עוד העשה שבה שניתק לו.13