צוה הקב"ה לעזוב פאה בקצה השדה לעניים, שנאמר (ויקרא "ט י') לעני ולגר תעזוב אותם. משרשי המצוה מש"כ (במצוה הקודמת). גם כי הקב"ה רצה לזכות את ישראל, לכן צוה לפרנס את העניים. כי המה קובלים על העשירים וקוראים תגר על הקב"ה בדמע וצעקה. לכן צוה להניח חלקם בשדה ובכרם ולהטיל שלום בין העני לבוראם. גם כי רחמי ה' על בריותיו, וכמו שהוא השביע כל טוב לו, כך ישביע לרעבים, ובמדה שמדד לו השי"ת ימדוד לבריותיו. ולא נתן לו הקב"ה לעני פרנסתו אלא ע"י העשיר, כי ודאי איזה עונש היה לו עליו, ומתקבל עונשו עי"ז, ונמצא העשיר וגם העני זכאין בו.

מראה מקומות כנ"ל.

ריז) {מהות ההפרשה}קיום המצוה. מצוה להפריש פאה מן הקמה, לא הפריש מן הקמה מפריש מן העומרים, לא הפריש מן העומרים מפריש מן הכרי עד שלא מרחו, מרחו כבר, מעשר ונותן לו, משום רבי ישמעאל אמרו אף מפריש מן העיסה ונותן לו.1 ואף על פי שאמרו אלו דברים שאין להם שיעור הפאה, אין פוחתין פחות מששים, ומוסיף כמה שלבו מתנדב, היה השדה קטנה שאם הניח אחד מששים אין מועיל לעני, וכן אם היו עניים מרובים מוסיף עד כדי שיהיה לעניים (והוא שישאר לו ג"כ), זרע מעט ואסף הרבה מוסיף לפי הברכה, וכל המוסיף על הפאה מוסיפין לו שכר (רמב"ם).2 {אופן לקיטתו}הפאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין אותה בקרדומות, אלא העניים בוזזין אותה בידם כדי שלו יכו איש את רעהו, רצו העניים לחלקה ביניהם הרי אלו מחלקים, אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה האחד שומעין שאמר כהלכה.3 ושל דלית ושל דקל, שאין עניים מגיעין לבוז אלא בסכנה, בעה"ב מוריד אותה ומחלק ביניהם, ואם רצו לבוז אותה לעצמן בוזזין, ואם תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר שלא לבוז לזה האחד שומעין שאמר כהלכה.4 פאה מחלקין בשחר ובחצי היום ובמנחה, עני שבא שלא בזמן אין מניחין אותו ליטול.5 {איזה עני מותר ללקט}מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, הי' לו מאתים זוז חסר דינר אפילו אלף נותנים לו בבת אחת והרי זה יטול, היו ממושכנין לכתובת אשתו או לבעל חוב הרי זה יטול, ואין מחייבין אותו למכור את ביתו וכלי תשמישו, ואם יש לו חמשים זוז ונושא ונותן בהם ה"ז לא יטול.6 עשיר שעבר ממקום למקום נוטל, שהרי הוא עני, ולא ישלם אף שהוא עשיר בביתו.7 יתר פרטי דינים עיין רמב"ם הל' מתנות עניים. ונוהג בזכרים ונקבות.