הזהיר הקב"ה לעם קדשו שלא לאכול מה שנשאר מבשר הקדשים אחר זמן הראוי לאכילתו, שנאמר (ויקרא י"ט ו', ח') והנותר עד יום השלישי באש ישרף וגו' ואוכליו עונו ישא וגו'. משרשי המצוה מש"כ במצות פגול. והעיקר אצלנו בזה כי הקדשים ישנם במעלה שאין למעלה ממנה, ובעבור הזמן אשר צוה ה' בו מסתלקת הקדושה ושורה עליו טומאה גדולה אשר כורת נפש האוכלת אותה. וראיה לזה מה שאמרו רז"ל קדשי גויים אין חייבים עליהם משום פגול ונותר וטמא, אלא קדשי ישראל לרוב קדושתם. ולכן כשיסתלק הקדושה ממנו כל הקליפות מתקבצין יחד ובאים. וראיה מנבלה מסרחת אשר כל הזבובים מתקבצים שם, ולא כן כשהבשר עדיין בריא. וכיון שעבר אמימרא דרחמנא להותיר ממה שאמרה התורה לא תותירו אי עבד לא מהני, וצותה התורה שלא לאכול אלא באש ישרף.

מעילה י"ז זבחים נ"ו מכות י"א כריתות ב', ר"מ פי"ח מפסהמ"ק, סה"מ ל"ת קל"א, סמ"ג לאוין של"ו, מצ"ד שצ"ו, יראים שצ"ח.

רטו) {גדר האיסור}האוכל בשר תודה וחטאת ואשמות שנותרו יום ולילה ובכור ומעשר לשני ימים ולילה אחת, ופסח שנותר לילה אחד, וכן כל הקדשים שיש להם זמן קבוע לאכילתן ועבר זמנן ואכל אותם בכלל אזהרה זו.1 {הלימוד}ועיקר קרא כי כתיב בשלמים כתיב וילפינן שאר קדשים משלמים בהקישא דזאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולמלואים ולזבח השלמים הוקשו כל הקדשים זה לזה.2 {על איזו אכילה חייב}אכל מן העור או מן המרק או מן האלל או מן הזפק או מן הגידין ומן הטלפים ומן הצפרנים מן החרטום של עוף מביצי העוף מן הנוצה אינו חייב כרת.3 וכן אכל מן הדם אינו חייב משום נותר, וכן בכל דבר שיש לו מתירין, וכן בלבונה והקטורת והעצים.4 אכל מן השליל והשליא חייב כרת.5 {שאר פרטים}קדשי עכו"ם אין בהם משום נותר.6 אכל חצי זית פגול וחצי זית נותר מצטרפין למלקות.7 וזמן איסורן, הנאכלין ליום ולילה נפסלו משעלה עמוד השחר, והנאכלין לב' ימים ולילה אחד מתחלת ליל שלישית.8 {זמן אכילת מותר הפסח}ודע דראיתי לאיזה אחרונים שרצו לחדש דבשלמי תודה ומותר הפסח דיש להם דין שלמים לגמרי, ואכילתן לשני ימים ולילה אחד, וזו טעות גמור. והאומר כן רוצה להכשיל הכהנים באיסור נותר לכשיבנה ביה"מ במהרה בימינו. וכבר הבאתי ראיה מת"כ פ' צו וגמ' פסחים דף ע"א, ובגמ' ר"ה דף ה', וזבחים דף ל"ו דמותר הפסח אינו נאכל אלא ליום ולילה עד חצות כשלמים, וכן כתב הרמב"ן פ' צו וז"ל ואין הדבר כן, אלא שלמים הבאים מפסח, היינו מותר הפסח וכו' דכיון שמתחלתו אינו נאכל אלא ליום ולילה אף סופו כן. וכן כתב מפורש הרע"ב זבחים פ"ח מ"ג לענין שלמי תודה דנאכלין ליום ולילה ולא יותר, ועיין נזיר דף כ"ד ע"א במשנה, ודף כ"ח ע"ב (ובשו"ת ח"ג סי' ר"ח)9. עכ"פ מכל המקומות מפורש דאינן נאכלין אלא ליום ולילה עד חצות. ונוהג בזמן הבית בזכרים ונקבות ועובר עליה במזיד חייב כרת ובשוגג חטאת קבועה.