הזהיר הקב"ה שלא תביא אשה בהמה על עצמה, שנאמר (ויקרא י"ח כ"ג) ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה תבל היא. משרשי המצוה מה שנכלל עם המצוה שלפניה. גם כי בפעולתה זאת מורה על גודל תאות נפשה הבהמית, כי לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שמינו הוא. והרי כופרת בנשמת החיים אשר נתן בתוכה, ועושה מן קודש חול בתערובת זה. והוציא הכתוב איסור זה בלשון לרבעה, שחזרה מאשה להיות בהמה העומדת על ארבע רגליה, והעושה מעשה רע הזה יצא מכלל צורה העליונה ונכנס בכלל צורת הבהמה, ונפשה מתדבקת בנפש הבהמית שלה, ועתידה להיות כמוה, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.

מראה המקומות עיין מצוה הקודמת.

ריא) {החיובים}אשה בת י"ב שנה ויום א' ולמעלה בין בתולה ופנויה ובין אשת איש שהביאה עליה בהמה או חיה בין גדולה ובין קטנה כיון שהערה בה בין כדרכה ובין שלא כדרכה במזיד ובהתראה שתיהן בסקילה, ואם האשה קטנה היא הבהמה נסקלת והאשה פטורה, וראוי ליסרה אם עשאה ברצונה, ואם היא פחותה מבת ג' שנים ויום אחד גם הבהמה פטורה.1 וביראים נסתפק כאן כמו במצוה הקודמת, עם הנרבעת מן העוף נסקלים. והוא פלא מגמ' זבחים פ"ה ע"ב דאין עוף רובע אשה, וצ"ע. שפחה בכלל איסור זה, וכן בת נח טומטום ואנדרוגינוס חייבין על זה.2 {אונס}נרבעה באונס פטורה ובכל העריות אונס פטור, והישן כאונס דמי,3 והרמב"ם כתב4 דבאיש ליכא אונס דאין קישוי אלא לדעת, ויש חולקין.5 אבל בהמה שרבעה איש באונס לד"ה פטור. {איסור הסתכלות בעריות}והזהירו לנו רבותינו ז"ל6 שלא להסתכל בעריות ושלא להסתכל בשעת זיווג של בהמות חיות ועופות ושלא יהרהר בהם. ומצינו שהצריך הקב"ה כפרה על הרהור מלחמת מדין, דכתיב ונקרב את קרבן ה' וגו' לכפר על נפשותינו, אמר להם משה שמא חזרתם לקלקולכם אמרו לו לא נפקד ממנו איש לעבירה, א"כ כפרה למה, אמרו ליה אי מידי עבירה יצאנו מידי הרהור מי יצאנו.7 וכל השומר עצמו מעבירה ומהרהורה וכופה יצרו הקב"ה מנחילו אוצר טוב. {כללים}ובכל העריות ושאר העבירות שחייב עליהם מיתת ב"ד צריך שיהיו ב' עדים כשרים או יותר, וצריך להיות מתרה בעובר, והעדים רואים אותו בעיניהם עובר על העבירה. ובמנ"ח הביא דישראל הבא על הנכרי חייב משום נשכב וחייב ג"כ כבהמה ר"ל העכו"ם, וכן הבא על הנכרית שנהרגת כבהמה, ע"ש ובר"ם פ"ט מה' מלכים, ונוהג כל מקום ובכל זמן בכל הנשים.