הזהיר הקב"ה שלא לשכב את זכר משכבי אשה, שנאמר (ויקרא י"ח כ"ב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה. משרשי המצוה כי הוא פועל מגונה נמאס ומכוער, ואפילו עכו"ם ממיתין עליה, מלבד מה שיש בו מהשחתת הזרע אשר בו מתקיים המין האנושי. ואין ראוי לאדם להתנוול בדברים כאלה, ואפילו לישא זקנה וקטנה אסרו מטעם זה, וכ"ש בזכר. ובמעשה מגונה הזה מהפך כוונת היצירה, שנאמר זכר ונקבה בראם וגו', וזה הפך הקערה על פיה וכפר בטובת ה' שעשה לו עזר כנגדו. ותדע שאפילו הבעלי חיים הבהמות והעופות אין מזדווגין אלא זכר ונקבה, כי בדרך הזה יתקיים המין.

סנהדרין נ"ד, ר"מ פ"א מא"ב ופ"ד משגגות, סה"מ ל"ת ש"צ, סמ"ג לאוין צ"ד, אה"ע סי' כ"ד, יראים רל"א.

רט) {החיובים}הבא על הזכר לרצון שניהם משהערה (היינו הכנסת עטרה) נתחייבו, השוכב והנשכב, במזיד ובהתראה סקילה, ובלא התראה כרת, ושוגג חטאת קבוע, היה אחד גדול ואחד קטן פחות מבן ט' שנים ויום אחד שניהם פטורין מדאורייתא, ומכין הגדול מכת מרדות, ואם היה הקטן יותר מבן ט' שנים ויום אחד ולא הגיע לי"ג שנה הגדול חייב סקילה בין שבא עליו ובין שמביא הקטן על עצמו, והקטן פטור מדאורייתא,1 ומכין אותו מדרבנן. {ספק זכר}הבא על אנדרוגינוס דרך זכרותו חייב, דרך נקבתו פטור מדאורייתא, ומכין אותו מכת מרדות מדרבנן, הטומטום אסור מדרבנן, ואנדרוגינוס מותר לישא אשה.2 {אזהרות דרבנן}ומפני חשש משכב זכור אסרו חז"ל שלא למסור תינוק ישראל לעכו"ם ללמדו ספר או אומנות, מפני שכולם חשודים על משכב זכור, וישראל קדושים הם ואין חשודים על זה.3 {אזהרה ועונש}ואזהרה לנשכב דרשו חז"ל מלא תשכב (פ' אחרי), ועונש סקילה בפ' קדושים ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם דמיהם בם. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים. {בני נח ועבדים}ובני נח בכלל הלאו הזה, וכן עבדים.4 ודע דכתב הרמב"ם ז"ל דלא ניתנו שיעורים לב"נ וחייבים כל זמן שיש להם דעת, ולפום ריהטא אפילו עד שלא נעשו בן ט' שנה ויום אחד אם הם בני דעת, ואולי דקודם בן ט' שנים אין הביאה ביאה כלל וצ"ע. ובעבד שיצא מכלל ב"נ ולכלל ישראל לא בא, הבאתי במקום אחר דזמן חיובו מבן י"ב שנה ויום אחד כאשה וצ"ע.