הזהיר הקב"ה שלא למסור מקצת בניו להעבירם למולך, שנאמר (ויקרא י"ח כ"א) ומזרעך לא תתן להעביר למולך. משרשי המצוה לפי שממליכו עליו, ולשון מולך לשון אדנות ושלטנות. ואמר למולך בפתח, כלומר לא מלך, שאינו מלך שטועים הם לקראותו מלך. גם כי למ"ד שהוא שריפת הבן, ודאי כי ראוי להורגו בשביל זה דרוצח הוא, וגדול עונו מנשוא. ועל יוצא חלציו לא חס, לכן אין לחוס עליו. ונחלקו הראשונים ז"ל למה נתייחד המולך במצוה בפני עצמה ולא הוה בכלל שאר ע"ז, ואמרו לפי שהוא ענין מחודש בעבודתה שאינה מד' העבודות הידועות, ולכך נתייחדה האזהרה בו. ודעת הרמב"ם לפי שהיו אדוקים בה הרבה בזמן שניתנה התורה. גם כי הענין מכוער ביותר. ולפיכך החמירה התורה כל כך בה. וטעם שאינו חייב כשהעביר כל זרעו, רק במקצת זרעו, כיון שעשה עבירה כל כך גדולה לא יהא לו כפרה (רבינו פרץ).

סנהדרין ס' כריתות דף כ', ר"מ פ"ו מה' ע"ז, סה"מ ל"ת ז', סמ"ג לאוין מ', סמ"ק סימן ס"ה, יראים ע"ט.

רח) {גדר האיסור}המוסר מקצת בניו למולך חייב סקילה, וזה עבודתו, היו מדליקין אש גדולה, והאב מוסר בנו או בתו או בן בנו או בן בתו כל יוצאי חלציו עד סוף כל הדורות לכומרים עובדי המולך ומשרתיו, ועושים אתו שיקוצים ומחזירין אותו לאביו ואביו מעבירו על גבי האש.1 ודעת רש"י2 והרמב"ם3 דלא הוה שורפו, אלא העבירו באש וזה היה העבודה והבן נשאר חי. ודעת הרמב"ן ז"ל4 שהיה מעבירו בלהב אש עד שנשמתו יצאה. ואין חילוק בין זרע כשר לזרע פסול.5 ואינו חייב אלא במעביר מקצת זרעו, ואם נשאר לו אפילו נכד כבר חייב. העביר כל זרעו פטור כיון שעשה עבירה כל כך גדולה לא יהא לו כפרה (רבינו פרץ). {פרטי דינים} מסר בנו לכומרים ולא העביר, העביר ולא מסר פטור.6 העביר אחיו ואחותו או שהעביר עצמו פטור.7 {מעביר עצמו}והרדב"ז ז"ל הקשה בח"ה סי' כ"ג לשיטת הרמב"ן ז"ל היכי משכחת מעביר עצמו פטור כיון שנשרף, ותי' די"ל בדוחק שפטור מעונש עוה"ב משום ע"ז, וחייב משום מאבד עצמו לדעת או העביר עצמו עד שנשרף ונעשה טרפה, שכבר עתיד למות ונתקיימה עבודת המולך סד"א שידונו אותו ב"ד משום דעבד ע"ז, קמ"ל דפטור דכתיב מזרעו נתן למולך, ואפשר נמי דלמאן דאית ליה הכי ס"ל דבכל גוונא הוי דרך עבודתו או בהעברה או בשרפה, ע"כ. ולפענ"ד יש לומר כגון שהעביר עצמו ונכבה האש או כיוצא בו. ועיין חידושי הר"ן סנהדרין ס"ד שפי' בדברי הרמב"ן שיש שלא היו עוברים רק פעם אחת או שתים ונשארים בחיים, ויש שהיו מפליגים בהעברה פעמים רבות עד שהיו נשרפין, ע"כ. {שאר פרטים וכללים}ונחלקו עוד ז"ל אי מולך הוה ע"ז או רק מחוקות הכהנים, עיין יראים וסמ"ג. והעובד ע"ז בעדים ובהתראה מיתתו בסקילה ובלא התראה בכרת, ובשוגג חייב חטאת.8 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ולמ"ד דע"ז הוא נוהג גם בעכו"ם.