הזהיר הקב"ה שלא לבא על אשה נדה ולא יקרב עליה, שנאמר (ויקרא י"ח י"ט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, וזבה גם כן בכלל לאו זה. משרשי המצוה מש"כ במצוה (קפ"א, קפ"ב). ועיקר גדול בידינו כי רצה הקב"ה שיהיו תולדות עם קדשו טהורים וזכאים בני א-ל חי, ולכן הרחיק השי"ת מהם כל טומאה ולכלוך, וכל נזק וכל דבר המביא לידי חולי. תדע שהרי אפילו הגוים שלא קבלו התורה מרחיקים את הנדה, ורחל באמרה ללבן כי דרך נשים לה מיד עזב הבית ויצא החוצה ואף לא דבר עמה כלום. ועוד יש טעם בדבר כדי שלא יהא בעלה כרוך אחריה כל שעה כתרנגול הזה, ולכן הרחיקה ממנו התורה ימי טומאתה, והכל לטובת האדם וכדר"מ דאמר ר"מ מפני שרגיל בה יקוץ בה, אמרה תורה תהא טמאה ז' ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה. ועד"ה כי דמים הטמאים באים מכח זוהמת הנחש שהטיל בחוה, ובמקוה שרומז בחסד שהוא מקוה ישראל מושיע מכל טומאה תטהר.

מס' נדה מכות י"ד שבועות י"ח כריתות דף ה', ר"מ פ"ד מא"ב, סה"מ ל"ת שמ"ז, סמ"ג לאוין קי"ד, סמ"ק רצ"ג, יראים קצ"ב, יו"ד סי' קפ"ג.

רז) {נדה מה"ת}אשה הרואה דם היוצא מן המקור עד בית החיצון, הרי זו טמאה נדה ז' ימים. ואין חילוק בין בתולה לפנויה לאשת איש ובעולה.1 ונחלקו הפוסקים בלא הרגישה שנפתח המקור אי הוה דאורייתא או דרבנן2. {דרבנן}ומדברי סופרים שכל אשה הרואה כתם דם אפילו על בשרה או על בגדיה, אף על פי שלא הרגישה אף על פי שבדקה עצמה ולא מצאה דם, ה"ז טמאה וכאלו מצאה דם לפנים בבשרה.3 ומה"ת אפילו ראתה דם עד בה"ש של יום שביעי טובלת בערב וטהורה היא.4 {מראות דמים}ומה"ת אין מטמאין אלא חמשה דמים, ועכשיו שנתמעטו הלבבות כל שיש בו מראה אדמימות או שחרות טמא, אבל הירוק והלובן אף על פי שהוא עבה כדם טהור.5 ונאמנת אשה לומר כמראה זו ראיתי ואבדתיה, והחכם פוסק על פי דבריה.6 {פרטי דינים}ואחר שפסקו דמיה צריכה הפסק טהרה, וכשתתחיל למנות ז' נקיים צריכה בדיקה בערב ובבקר (עיין לעיל במצוה קפ"ג).7 אשה שיש לה וסת קבוע, כלומר שיש זמן קבוע אימתי רואה דם, כגון מכ"ח לכ"ח בחודש, והוקבע כן ג' פעמים, הרי זו בחזקת טהורה כל הזמן הזה, וצריך לפרוש ממנה סמוך לווסתה.8 ראתה דם אינה מטמאה למפרע.9 אשה שאמרה טמאה אני, וחזרה ואמרה טהורה היא, אינה נאמנת, ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת, ומי שאינו רוצה להאמין לה היא מדת חסידות.10 בתולה בועל בעילת מצוה אפילו שופעת דם באמצע הביאה גומר ופורש מיד.11 דיני כתמים רבים הם וא"א לפורטם, ואשרי היודעם. {הרחקות}אסור הבעל ליגע באשתו, וכן היא בו, אפילו באצבע קטנה, ולא יתן או יקח מידה לידו, ואינה מצעת לו המטה בפניו, ואינה מוזגת לו הכוס רק על ידי שינוי, ואינה מרחצת לו פניו ידיו ורגליו אפילו בלי מגע כגון ששופכת עליו מים, ואין אוכלין בקערה אחת, ואין עושין כל דבר שהוא משום חיבה ומביא לידי קירוב.12 {טהרתה וחיובים}ואינה יוצאה מידי טומאה לעולם עד שתטבול במ' סאה מים כשרים לטבילה.13 והבא עליה קודם שטהרה משהערה בה בעדים ובהתראה למלקות לוקה, ובלא התראה חייבים כרת, ובשוגג חטאת.14 (ועיין לעיל מצוה קס"ו). ונוהג בכל מקום ובכל זמן. 1ר"מ הל' איס"ב פ"ה ה"ב יו"ד סי' קפ"ג. 2 עי' שו"ת ח"ב סי' ס"ו. 3 ר"מ פ"ט מה' איס"ב ה"א ב' יו"ד סי' ק"צ ס"א. 4 ר"מ שם פ"ד ה"ו פ"ו ה"ב. 5 ר"מ הל' איס"ב פ"ה ה"ז וראב"ד שם הי"ב הל' טומאת משכב פ"א ה"ח יו"ד סי' קפ"ח ס"א. 6 יו"ד סי' קפ"ח ס"ב. 7 יו"ד סי' קצ"ו ס"א. 8 ר"מ הל' איס"ב פ"ח ה"א ג' יו"ד סי' קפ"ד. 9 ר"מ שם פ"ט ה"ג. 10 ר"מ שם פ"ד ה"י יו"ד סי' קפ"ה ס"ג. 11 ר"מ שם פ"ה הי"ט יו"ד סי' קצ"ג. 12 יו"ד ר"מ שם פי"א הי"ח י"ט שם סי' קצ"ה. 13 ר"מ שם הט"ז יו"ד סי' קצ"ז ס"א. 14 ר"מ שם פ"ד הא ג' הל' שגגות פ"א ה"ד הל' סנהדרין פי"ט ה"א. רח