הזהיר הקב"ה לעם קדשו שלא ליקח אחות אשתו בחייה, ואפילו גירש אשתו אחותה אסורה עליו, שנאמר (ויקרא י"ח י"ח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה. משרשי המצוה מפורש בקרא, לצרור פי' לשון צרה זו לזו. כי האדון השלום יחפוץ בשלום בריותיו, כל שכן אותן שהטבע מחייבן להיות שלום ואהבה ביניהם ולא קטטה ותחרות תמיד כל היום. והדבר ידוע שמכאיב יותר כשהצרה באה מאחותה, לבד שהיא איסוא ערוה. ומה שהותרו בזיווג יעקב אבינו הרבה טעמים נאמרו בזה, אי משום דאין אחוה לגוי, או משום דבחו"ל היתה, או משום דקודם מתן תורה הוה, ועוד טעמים אחרים דוק ותשכח. וכתב )רבינו מנחם הבבלי( אבל אשכילך שיש בידינו קבלה של אמת שנשא יעקב אבינו בנות לבן, ומשה רבינו בת כומר, ויהושע רחב הזונה, ושלמה ע"ה בת פרעה, ושמשון דלילה, כל אלו החתונים עשאם סמאל ברשות יוצר כל, והחכים שיהיה בהן איסור ערוה וע"ז כי חשב לרעה, ונהפוך הוא שלא היה יכול לקטרג עליהם מפני שהם קרוביו. גם עשו נמנע מכל הנקמות ע"כ, והוא רחום יכפר. ועד"ה כי הבא עליה פוגם בתפארת שמתיחד עם ב' אחיות שהם כ"י וזוגתו וההוד שהיא אחותה, ששתיהן מדת הדין מקבלת מן הפחד, שגם כנ"י עיקר קבלתה מן הצפון, ולכן נקראת מדה"ד הרפיא (מצ"ד).

יבמות נ"א צ"ז, ר"מ פ"ב מא"ב, סה"מ ל"ת שמ"ה, סמ"ג לאוין ק"ח, סמ"ק סי' ש"א, יראים רט"ז, אה"ע סי' ט"ו.

רו) {החיובים}הנושא אשה, או אפילו רק קדשה, נאסר באחותה כל זמן שהראשונה קיימת, בין שהיא אשתו ובין שגרשה, מתה הראשונה מותר באחותה לעולם, ואחותה נקראת בין מן האב ובין מהאם ואפילו מזנות1 חוץ משפחה (ועיין לעיל מצוה ק"צ קצ"ב קצ"ג קצ"ה קצ"ז קצ"ח ר' ר"א) ועכו"ם.2 ואם בא עליה במזיד ובהתראה למלקות לוקה, ובלא התראה חייב כרת, ובשוגג חטאת קבוע, וכן בכל חייבי כריתות.3 {חלות קדושין}ולא תפסו בה קדושין. והוקשו כל העריות כולן, חוץ מנדה, לאחות אשה דלא תפסי בהן קדושין.4 {איסורים מדרבנן}ומדרבנן שלא ליקח אחות זקוקתו מן היבום, כגון מי שהיה לו אח ומת בלא בנים שזקוקה ליבום או חליצה, אסור לישא אחותה ואחות חלוצתו בחייה, היו שני אחים וחלץ אחד מותר השני באחותה.5 וכל היכא דצריכה גט מדרבנן אחותה אסורה, ואפילו לא גרש אלא מחמת קול בעלמא.6 וביראים כתב, וז"ל ובהלכות גדולות מצאתי רביעית שבאשתו שניה ולא הבנתי מהו, ועיין סביב ליראיו. קידש אשה והלכה למדינת הים, ובאו עדים שמתה ונשא אחותה, ואח"כ נודע לו שלא מתה, אסור בשתיהן, ואם הלכה אשתו הנשואה ובאו עדים שמתה אשתו ונשא אחותה ואח"כ באה אשתו, אשתו4 מותרת לו, ובקרובות שניה נחלקו הפוסקים אי מותר.7 וי"ל דלזה כיון רבינו הבה"ג שבאשתו שניה ודו"ק. ודע דהחינוך כתב דהעושה בה קדושין מתחייב, והמנ"ח כתב דלא מצא דין זה דיהיה אסור לקדש חייבי כריתות, ובמחכ"ת אישתמיטתיה דברי הסמ"ג לאוין ק"ח, וז"ל מוכיח בפ' האומר דף ס"ז ששני מקראות נכתבו באחות אשה, אחד לכתחילה שאסור לקדשה דכתיב לא תקח לא תקדש, ואחד בדיעבד שאם קדש אותה אין קדושין תופסין לו בה ולוקה עליה, דכתיב ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ולא לקרובים, ע"כ וצע"ג. ונוהג בכל מקום ובכל זמן.