הזהיר הקב"ה שלא לגלות ערות אשה ובת בתה, שנאמר (ויקרא י"ח י"ז) ואת בת בתה לא תקח. משרשי המצוה הנאמרים למעלה. עוד להודיע שאין ראוי להשפיע לאשה ובת בתה, שהאשה היא האילן ובת בתה היא הפרי האילן, ואין ראוי לתולדה רק האילן לבדו ולא הפרי המחובר עמו, וכאשר יפרד הפרי מהאילן אזי ראוי לעשות פרי כי אז היא אילן לבדו. וכשנשא האם תחלה שהיא האילן בת בתה מחוברת אליה בקורבה, ולכן לא תגלה ערותה. ועד"ה שהבא עליה פוגם למעלה שכן החסד מתיחד עם הפחד והוד ומלכות, שהם אשה ובת בתה, וכן אבא עילאה מתיחד עם הבינה והפחד וההוד, שהם אשה ובת בתה, וכן מלמטה למעלה התפארת מתיחד עם כ"י והפחד והבינה, שהם אשה ואמה ואם אמה.

מראה המקומות עיין מצוה ר"ג.

רה) {החיובים}המקדש אשה ובא על בת בתה, בין כשרה ובין פסולה ואפילו ממזרת, בין לשם אישות בין לשם זנות, חייב שרפה ובלא התראה כרת, ואם בא עליה לאחר מיתת אשתו הרי הוא בכרת, ובשוגג חייב חטאת.1 ודוקא כשקידש אמה, אבל נאף עם אמה לא נאסרה עליו בת בתו. ומדרבנן גזרו גם בה משום שמא יבאו לבקרה והוא גס בה ויבואו לידי איסור כרת, ואם הכניס לא יוצא2 (ועיין לעיל מצוה ר"ד). {שניות וכלל השניות}ואלו אסורים מד"ס בת בת בת אשתו, אם אם אם אשתו,3 ועל השניות אם עבר ונשא מכין עליהן מכות מרדות, וכופין אותו להוציא, ואין הולד הנולד מהן ממזר.4 וכתב הסמ"ג לאוין מצוה ק"י (ועיין רמב"ם פ"א מה"א ה"ו) וז"ל ובירושלמי מסקינן שיש נשים אחרות אסורות מפי הקבלה והם נקראות שניות, ועשרים נשים הם ואלו הן. א) אם אמו ואין לה הפסק. ב) אם אבי אמו בלבד. ג) אם אביו ואין לה הפסק. ד) אם אבי אביו בלבד. ה) אשת אבי אביו ואין לה הפסק. ו) אשת אבי אמו בלבד. ז) אשת אחי האב מן האם בלבד. ח) אשת אחי האם בין מן האב בין מן האם (ואין לה הפסק), (ובפסקי מהרא"י סי' קע"ב תמה על מ"ש דאין לה הפסק, וכתב דלית נגר ובר נגר דיפרקיני'). ט) כלת בנו ואין לה הפסק. י) כלת בתו בלבד. יא) בת בת בנו בלבד, (ועיין בש"ע א"ע סי' ט"ו דקיי"ל כהרא"ש דאין לה הפסק). יב) בת בן בנו בלבד. יג) בת בת בתו בלבד, (ועיין ש"ע אה"ע דקיי"ל דאין להם הפסק). יד) בת בן בתו בלבד. טו) בת בת בן אשתו בלבד. טז) בת בת בת אשתו בלבד. יז) אם אם אבי אשתו בלבד. יח) אם אב אבי אשתו בלבד. יט) אם אם אם אשתו בלבד. כ) אם אב אם אשתו בלבד, ע"כ. ואף שהבאתי מהן במקומן כל אחד, הצגתי כאן יחד להרוצה ללמוד אותם בקצרה. {אשת חמיו}ומעשה היה בפרובינצא באחד שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג לישא אשת חמיו ואפסדיה ר"ת לסעודתיה.5 וקיי"ל לחומרא, ואם נשא כרב אין מוציאין (עיין אה"ע סי' ט"ו6 וב"ש שם). ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה.