הזהיר הקב"ה שלא לגלות ערות אשת אח, שנאמר (ויקרא י"ח ט"ז) ערות אשת אחיך לא תגלה. משרשי המצוה אחר שאשתו כגופו א"כ ערות אחיך היא, וחרפה ובזיון האחוה הוא להשתמש בכלי שנשתמש בו אחיו שלא במקום מצוה. ולא מבעיא באחיו הגדול שחייב בכבודו אלא אפילו אחיו הקטן ממנו. וכל שכן שיבא דבר זה לקטטות בין האחים, ומה טוב מה נעים שבת אחים גם יחד. ובמדרש איתא כי קין הרג את הבל בשביל תאומה נוספת שלקח. ועד"ה דהבא עליה פוגם בנצח שהיא מתיחד בכ"י שהיא אשת אחיו התפארת.

סנהדרין נ"ד, ר"מ פ"ב מא"ב, סה"מ ל"ת שמ"ד, סמ"ג לאוין ק"ט, סמ"ק סי' ש"ה, יראים רכ"ה, אה"ע סי' ט"ו.

רב) {חיובים}הבא על אשת אחיו בין מן האב ובין מן האם, ואפילו אחיו פסול, בחיי אחיו במזיד ובהתראה מיתתו בחנק.1 ואם גרשה או בא עליה לאחר מיתת אחיו חייב כרת ובהתראה מלקות ובשוגג חטאת.2 {פטורים}ובאשת אחיו מן האב לאחר מיתת אחיו אינו חייב אלא ביש לו בנים, אבל לא היה לו בנים מצוה לכונסה וליבמה, והיא יבמה האמורה בתורה.3 ואם היתה יבמה שחלצה ובא עליה החולץ אינו אלא בלאו דלא יבנה וחייב מלקות ויש חולקים.4 שני חורגין הגדלים יחד בבית מותר כל אחד באשת חבירו, ולא חיישינן למראית העין לומר שנראה כאשת אחיו, דאית ליה קלא.5 {כרת וערירי}ובאשת אחיו מאמו אף כשלא הניח זרע חייב כרת וערירי, ומיתת ב"ד לא מצינו באשת אחיו, וגם שניות אין באשת אחיו (ערוך השלחן). אבל ראיתי בסמ"ג מצוה ק"ט אשת אחיו מאמו אין עונש ערירי אע"פ שהוא בכרת. כרת הוא שנענש מיתה בין חמישים לשישים שנה, כמו שאומר (במו"ק כ"ח) רב יוסף כי מטא לשיתין שנין עבד יומא טבא לרבנן, אמר פלטי לי מכרת, אמרו לי אם מכרת דשני פליט מר מכרת דיומי מי פלט מר וכו'. ועוד יש ללמוד משם כיון שלא אמרו לו מכרת דבני מי פלט מר, שהוא נכרת ואין זרעו נכרת. ועוד אומר שם מת קודם ששים זהו מיתת כרת, והא דלא חשיב ליה משום כבודו של שמואל הרמתי שמת בחמישים ושתים שנה שקצר הקב"ה את ימיו שלא יראה במיתת שאול, הרי מדמה זה לכרת. ושמואל הרמתי בנים היו לו שנאמר ויהי כי זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו, הרי למדת שבכרת הוא נכרת ואין זרעו נכרת, ע"ש. ונוהג בכל מקום ובכל זמן.