הזהיר הקב"ה שלא לגלות ערות אשת אחי אביו, שנאמר (ויקרא י"ח י"ד) ואל אשתו לא תקרב דודתך היא. משרשי המצוה לפי שאחי אביו הרי הוא כגופו כמ"ש, ושני קרא באשת דוד לומר דודתך היא, כלומר אינה רחוקה ממך, כיון שנשאת לדודך ואשתו כגופו. וזה שאמרו בגמ' (סנהדרין נ"ח) דודתך היא בתמיה, כלומר אשת דוד היא, אלא מלמד שהאשה כבעלה. גם כי מן הכבוד לאביו לכבד לאחיו ואשתו שהיא כגופו, ואם אחיו הגדול הוא גם אחיו חייב בכבודו, ואפילו אחיו הקטן מ"מ מן הכבוד לאביו שמכבד את קרוביו וכ"ש אחיו. ועד"ה כי הבא עליה פוגם בנצ"ח, שכן הוא מתיחד עם כ"י שהיא אשת התפארת שהיא אחי אביה, כי החסד והתפארת לפעמים הם אחים, וגם פוגם ביסוד שהוא מתיחד עם המלכות שהיא אשת הנצח, שהרי מקבלת ממנו, והנצח אח התפארת שהוא אביו של היסוד.

סנהדרין נ"ד, ר"מ פ"ב מא"ב, סה"מ ל"ת של"ב, סמ"ג לאוין ק"י, יראים רכ"ב, אה"ע סימן ט"ו.

ר) {החיובים}הבא על אשת אחי אביו מן האב לאחר שנתארסה לדודו, ואין צריך לומר לאחר שנשאת לו, עובר בלאו זה,1 ודינו בחיי דודו כל זמן שהיא אשתו במזיד ובהתראה בחנק.2 גירשה או לאחר מיתת דודו הרי הן בכרת, ואם התרו בהן למלקות לוקין.3 ובשוגג חייבים חטאת קבועה. ובחיי דודו בשוגג חייב ב' חטאות.4 {מצד האם}בת"כ, ובהבא על יבמתו5 פריך דודתו דפשיטא ליה לתנא דמן האב ולא מן האם מנא ליה, אתיא דודו דודו, כתיב הכא ערות דודו גלה, וכתיב התם או דודו או בן דודו יגאלנו מה להלן מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם. {קרובות המותרות ושניות}אבל מד"ס אסרו אשת אחי האב מן האם, ואשת אחי האם בין מן האב ובין מן האם, מכאן ואילך כגון אשת אחי אבי אביו מן האם, ואשת אחי אם אמו בין מן האב ובין מן האם מותרות,6 ואשת אחי אבי אביו מן האב מותרות, ויש מי שאוסר.7 ואשת אחי אבי אמו מן האב לכ"ע מותרת, שו"ת אלשיך סי' ל"ה. ועל השניות מכין מכות מרדות.8 ודן הבא על השפחה עיין לעיל מצוה (ק"צ קצ"ב קצ"ג קצ"ה קצ"ז קצ"ח ולקמן ר"א). ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.