הזהיר הקב"ה שלא לגלות ערות האב, שנאמר (ויקרא י"ח ז') ערות אביך לא תגלה. משרשי המצוה זו נגלה הוא, אין להאריך בגלוי שבה, כי הכיעור הגדול כזה ראוי להרחיקו מבני אדם, ולענוש עליו העובר עונש גדול, והחיוב בזה הוא סקילה. וזאת האזהרה נוספת הוא בשוכב את אביו על האזהרה הכוללת משכב זכור בכל אדם, שנאמר במקום אחר (ויקרא י"ח כ"ב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה.

סנהדרין נ"ד, ר"מ פ"א מא"ב ופ"א משגגות, סה"מ ל"ת שנ"א, סמ"ג לאוין פ"ט, יראים רי"ט.

קפט) {החיובים}השוכב עם אביו משכבי אשה חייב שנים, משום ערות אביך ומשום ואת זכר לא תשכב וגו'.1 ואביו חייב משום ואת זכר לא תשכב לבד.2 ובמזיד והתראה חייב סקילה, ובשוגג מביא ב' חטאות,3 והאב מביא חטאת אחד ומשהערה בו נתחייב מיתה כבכל העריות.4 {הפטורים}היה קטן פחות מבן ט' שניהם פטורין, דאין ביאת קטן פחות מבן ט' ביאה.5 המשמש באבר מת פטור, פירוש מת, שהאבר שלו מדולדל כמו אבר המתים, כגון החולים, או מי שנולד כך כגון סריס חמה, אע"פ שהכניס האבר בידו אינו חייב לא כרת ולא מלקות, ואין צריך לומר מיתה, שאין זו ביאה, אבל פוסל הוא מן התרומה, וב"ד מכין את שניהם מכת מרדות.6 הבא על המת פטור, אבל הבא על אביו טרפה חייב, דחי הוא אע"פ שסופו למות מחולי זה, ואפילו שחט בו שני סמנים ועדיין הוא מפרכס חייב עד שימות או עד שיתיז ראשו, וכן הדין בבא על הבהמה.7 ובמנ"ח נסתפק באנדרוגינוס למ"ד דמוליד מאשה וגם יכול לילד מזכר, אם הוליד בן מאשה ואותו בן בא על אביו האנדרוגינוס דרך זכרותו, אי עובר משום לאו דשוכב עם אביו, וכן אם בא על אביו דרך נקבות אי חייב משום בא על אמו, והניח בצ"ע. {עבדים וב"נ}הבא על חציה שפחה וחציה בת חורין והוליד בן, אותו הבן הבא על אביו חייב, דצד בן חורין שבו מחויב במצות ככל ישראל.8 בן נח הבא על אביו נהרג, אבל אינו מוזהר על אביו אלא נהרג כאלו בא על זכר דעלמא, כמבואר בש"ס9 דמיירי בישראל דאי סלקא דעתך בעכו"ם אטו בתרי קטלי קטלינן ליה.10 ומכאן יש קצת לדקדק דבעכו"ם אין איסור חל על איסור ודו"ק, וע' בספרי שו"ת ח"ג (סי' צ"ט). {שאר פרטים}ואין חילוק בעריות בין ער לישן, לפיכך אם אחד היה ער והשני ישן, הער חייב והישן פטור.11 חרש שוטה וקטן פטורין. ומכין אותן שלא ירגילו בעברות (עיין חו"מ סי' שמ"ט לענין גנבה). ונוהג בכל מקום ובכל זמן.