הזהיר הקב"ה שלא יגלה הבן ערות האם, שנאמר (ויקרא י"ח ז') אמך היא לא תגלה ערותה. משרשי המצוה כתב המורה, כי הוא למעט המשגל ולמאוס אותו ולהסתפק ממנו במעט, והנשים האלה אשר אסרם הכתוב בשאר האשה מצויות עמו תמיד, והוא נסתר עמהן ולכן נאסרו. והרמב"ן ז"ל טען עליו דמטעם זה הרי בידו לישא כמה נשים, אלא שהוא סוד מסודות היצירה. גם כי לא יצליחו כשינשאו קרובים כגון אח ואחות וכיוצא בהן, והולדות שיולידו יהיו בעלי מומים, חולי רוח ונפש כידוע לחכמי הרופאים. ועד"ה הבא על אמו פוגם בבינה הנקרא אם הבנין, שכל בניה מתיחדין ומזדווגין עמה, גם פוגם באמא תתאה כ"י שכן אבותיה מתיחדין עמה, ולכן כתיב אמך אמך ב' פעמים. וע"כ מיתתו בסקילה כד"א משם רועה אבן ישראל, ואימא עילאה נקראת אבן הגדולה שעל פי הבאר.

יבמות כ"א סנהדרין כ"ד, ר"מ פ"ב מא"ב ופ"א מאישות, סה"מ ל"ת ש"מ, סמ"ג לאוין צ"ב, סמ"ק סי' שי"ג, אה"ע סי' ט"ו.

קצ) {החיובים}הבא על אמו בין שהיא אשת איש או אנוסת אביו, בין שהוא ולד כשר או ממזר, בעדים ובהתראה חייב סקילה ובלא התראה במזיד חייב כרת ובשוגג חטאת, ואם היא אשת אביו חייב שתים.1 {שניות}ומדברי סופרים אסרו גם אם אמו, ואם אם אמו, ואין לה הפסק עד עולם, ואסור אם אבי אמו בלבד, ואם אביו, ואם אם אביו, ואין לה הפסק עד עולם, ואם אבי אביו בלבד, זהו דעת הרמב"ם.2 אבל דעת רש"י3 דכל צד אם אסורה לעולם, ואפילו אם אבי אבי אביו אסורה, וכן אם אם אבי אבי אביו אסורה, וכן אם אבי אם אביו וכ"ש אם אבי אבי אמו, דכל שיש כאן אמהות רבות נוטה האיסור יותר (ועיין ב"ח אה"ע סי' ט"ו). {ב"נ עבד וגר}גר שנתגייר אינו חייב על אמו ולא על שום קרובה, דכקטן שנולד דמי, ומדרבנן אסרוהו בהם שלא יאמרו בא מקדושה חמורה לקדושה קלה.4 ב"נ חייב גם כן על אמו ואפי' מאנוסתו.5 ונראה דבעכו"ם קטן אפילו פחות מבן ט' אם בא על אמו חייב מיתה דלא ניתנו שיעורין לבני נח, ואולי דאין זה בכלל שיעורין אלא דפחות מבן ט' אין ביאתו ביאה כלל במציאות, וצ"ע.6 ועכו"ם אין להם איסור שניות לעריות.7 העבדים הכנענים אין להם חייס, ואינו חייב לא משום אם ולא על שום קרובה דיצא מכלל בן נח ולכלל ישראל לא בא.8 וכל זה בשפחה ועבד דעלמא, אבל אם בא אביו על שפחתו והוליד ממנה בן, יש מרבותינו דס"ל דהוא בנה, והוא אביו גמור מן התורה, לא מבעיא אם נשאה דודאי שחררה, אלא אפילו בא עליה בזנות אמרינן דמסתמא שחררה, ואפילו אמר שכיון לשם זנות לא מהמנינן ליה, דלא שביק היתרא ואכיל איסורא (עיין רמב"ם פ"י מגירושין הי"ט וא"ע סי' ט"ו ובערוך השלחן ועי' לקמן מצוה קצ"ב קצ"ג קצ"ה קצ"ז קצ"ח ר' ר"א). ונוהג בכל מקום ובכל זמן.