הזהיר הקב"ה שלא יאכל הערל מן הפסח, שנאמר (שמות י"ב מ"ח) וכל ערל לא יאכל בו, והוא ערל שמתו אחיו מחמת מילה, ואין צריך לומר עבריין למולות. ונוהגת בזמן הבית ועבר עליה ואכל כזית ממנו לוקה.

משרשי המצוה לפי שבעוד כחות הטומאה והערלה עליו לא ידבק בשכינה, כי רחוק מרשעים ישועה, ובהגלות אות ברית קודש השכינה מתדבקת בישראל. וזה טעם באברהם שנפל על פניו קודם שמל. וכן מצינו להבדיל בבלעם נופל וגלוי עינים, דכל שהערלה עליו אין השכינה מתדבקת בו. גם כי עיקר שיעבוד מצרים היה לטהר ברית קודש, ולכן הים ראה וינס בשביל ארונו של יוסף ששמר עצמו מחטוא עם אשת פוטיפר, דהבועל ארמית נמשכה ערלתו. ובליל פסח שהקב"ה בעצמו הוציאם לכן כל ערל לא יאכל בו לעולם, דליל שימורים הוא לדורות.

פסחים צ"ו יבמות ע"א, ר"מ הק"פ פ"ה ופ"ט, סה"מ ל"ת כ"ז, סמ"ג לאוין שנ"ה, יראים מצות ת"ט

יז) {מתו אחיו מחמת מילה}דעת רש"י ר"פ הערל ותוספת זבחים ט"ז, וכ"ב, וחגיגה ד' ע"ב, ורשב"א, והחינוך, דערל שמתו אחיו מחמת מילה נמי בכלל. ור"ת בתוס' זבחים וחגיגה הנ"ל דדוקא אם היה מתירא למול או עבריין, אבל מתו אחיו מחמת מילה אנוס הוא ואוכל בפסח. וביראים מצוה ת"ט הכריח מירושלמי דלא כר"ת.1 {פרטי סוגי ערלים}נולד מהול ונמשכה ערלתו דינו כערל, ועיין יראים הנ"ל וז"ל תולדות הערל לאוסרו בכל דבר שערל גמור אסור בעל בשר שאינו נראה מהול, ובמנ"ח פשיטא ליה דלא העמידו דבריהם במקום כרת וצ"ע. מילת בניו לאחר ח' ימים מעכב את אביו מלעשות הפסח.2 בן שמנה אע"פ שחי עכשיו אין ערלתו מעכב לאביו מלאכול בפסח (עיין מש"כ בספרי שו"ת משנ"ה ח"ג סי' ק"ע).3 {איזה ערל מעכב הפסח}מילת זכרים ועבדים שאינם ראוין למול אינו מעכב לאביו ואדון.4 טבילת אמהותיו מעכב כמילת עבדיו תוספתא, רמב"ם.5 אשה, כיון דאינה מצווה למול בנה אינו מעכבה מלאכול, אבל מילת עבדיה וטבילת שפחותיה כיון דמצווה למולם ולטובלם מעכבין.6 קטן אין מילת עבדיו מעכבין מלהימנות ולאכול, מכילתא, ור"מ.7 {שאר פרטי דינים}ערל מחויב במצה דאורייתא ואוכל במרור.8 שחט הפסח קודם שמל אותם פסול.9