הזהיר הקב"ה לבני ישראל שלא לשבור עצם בקרבן פסח, שנאמר (שמות י"ב מ"ו) ועצם לא תשברו בו. ונוהג בזמן הבית בזו"נ תיכף משנשחט הפסח אפילו מבע"י ועובר עליו לוקה.

משרשי המצוה לזכור ניסי מצרים, וגם זה גזע משורש הנזכר שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרר העצמות ולשברם ככלבים, ולא יאות לעשות ככה כי אם לעניי העם הרעבים, וע"כ בתחלת בואינו להיות סגולה מכל העמים ממלכת כהנים וגוי קדוש, ובכל שנה ושנה באותו זמן, ראוי לנו לעשות המעשים המביאים בנו המעלה הגדולה שעלינו לה באותו שעה ובתוך המעשה, והדמיון נקבע בנפשינו הדבר לעולם (ועיין בהקדמה ד"ה וז"ל תשלום דברי החינוך בזה דברים נפלאים למה צוה לנו השי"ת כל אלה לזכרון). גם כי דרך הנחפזים לדרכם אין מדרכם לשבר העצמות כדי למצוץ המוח שבתוכם (ועיין לעיל מצוה ו'). ובזוהר בא ועצם לא תשברו בו אתם, אבל כלבים ישברו בו, שהיו ישראל זורקין העצמות והיו העכו"ם באים ולקחו העצמות והטמינם בארץ, וזה ביטול עכו"ם ע"י עכו"ם, ע"ש.

פסחים פ"ד, ר"מ הק"פ פ"י, סה"מ ל"ת קנ"א, סמ"ג לאוין שנ"א. יראים תט"ו

טז) {חיובו}השובר עצם מפסח טהור לוקה.1 ושיעורו כחגירת צפורן וכפגימת מזבח, עיין חולין י"ז ע"ב ג' פגימות הן.2 השובר מפסח הבא בטומאה ומפסול אינו לוקה.3 {על איזו שבירה חייב}השובר אחר השובר לוקה.4 אסור להניח עליו גחלת שמא יפקע.5 עצם שאין בו מח ואין עליו כזית בשר אין בו משום שבירת עצם.6 נפסל לאחר זריקה כל שהיתה לו שעת הכשר יש בה משום ש"ע, ואפילו לאחר כמה ימים.7 עצמות הרכין שנאכלים בשור ע"י בישול אין בהם משום ש"ע.8 סחוסים וגידין אין בהם משום ש"ע.9 שובר אליה אין בה משום ש"ע.10 וקצת צ"ע בזוהר הנ"ל דעצמות פסח צריכין שרה כמ"ש הרמב"ם שורפין עצמות הפסח, ועיין ר"מ פי"ט מפסה"מ ובכ"מ ומל"מ שם וי"ל. נפסל לאחר זריקה כיון שהיה לו שעת הכושר יש בו משום ש"ע כגון פסח נא ומבושל ונטמא וכיוצא בהן, נפסל קודם זריקה אין בו משום ש"ע.11 המפרק עצם מעצם במקום הפרק אין בו משום ש"ע.12