צוה הקב"ה לבדוק סימני בהמה וחיה להבדיל בין טמאה לטהורה, שיהיו מעלה גרה ושוסעת שסע, שנאמר (ויקרא י"א א' ב') זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ, כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו, וכתיב (שם מ"ז) להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. משרשי המצוה כי טנוף הגוף יזיק לנשמה, וכמו שהאומן הנכבד לא יוכל לעשות ולגמור מלאכתו בלי כלים, כן הנשמה לא תשא כחה לפועל בלתי הכנת הגוף. וראיה משני אומנים שעושים מלאכה אחת, יש שינוי ביניהם מצד הכלים, כן תמצא ששני אשישות ששמנם שוה ואורן אינו שוה, כי יהיה החסרון וההפרש מצד דקות הפתילה או נקיות המנורה, וכן שני אילנות במקום אחד ופירותיהם משונים, הכל לפי הכנת היניקה. לפיכך הזהירה התורה בסימני טהרה לזכך הגוף בהמנע ממנו מינים טמאים. עוד אמרו ענין סימני טהרה מעלה גרה, שמסתפק מיניה וביה ואינו חוטף מאחרים, שוסעת כדי שלא יהא דורס. ועד"ה סימני טהרה רמז לישראל, שתי פרסות עוה"ז ועוה"ב, ומעלת גרה רומזת שלאחר גמר אכילתן בעוה"ז קרן קיימת לו לעוה"ב. אבל החזיר שנמשלו בו עכו"ם גרה לא יגר, כלומר אוכלים בעוה"ז ואין להם חלק לעוה"ב.

חולין נ"ט ק"ב ע"ז ה' כתובות ס' בכורות ו', ר"מ פ"א ב' ג' ממ"א, סה"מ מ"ע קמ"ט, ל"ת קע"ב, סמ"ג עשין נ"ט, לאוין קכ"ז, סמ"ק סי' ר"ו, יו"ד סי' פ' פ"א קט"ו, יראים ק"ל.

קנג) {הסימנים}כל בהמה וחיה מעלת גרה ומפרסת פרסה טהורה, וכל שאין לה השני סמנים הללו טמאה הוא. וכל בהמה וחיה מן הטהורים שמעלות גרה אין להם שיניים בלחי העליון, וכל בהמה שמעלה גרה ואין לה שיניים מלמעלה, יש לה פרסה חוץ מבן גמל.1 נמצא המוציא בהמה שנחתכו פרסותיה ואינו מכירה בודק אם אין לה שיניים בודאי שהיא כשרה, ובלבד שיכיר שאינה בן גמל, מצא בהמה שפיה חתוך ואינו מכירה, בודק פרסותיה אם מפרסת פרסה כשרה ובלבד שיכיר את החזיר, ואם יש לה קרניים מותרת אפילו אינו מכיר חזיר כי החזיר אין לו קרניים, עוד יש סימן טהרה אם מצא בהמה פיה חתוך, וגם פרסותיה חתוכות, בודק תחת כנפי העוקץ אם בשרו מהלך שתי וערב טהור הוא, ובלבד שיכיר ערוד שיש לו גם כן סימן זה וטמא.2 {מינים הטהורים}ג' מיני בהמה, וז' מיני חיה, טהורים ודאי הן ואין צריכין לבדוק אחריהם למכיר בהן ואלו הן מן הבהמה: שור, כשב, תיש; מן החיה: איל, וצבי, ויחמור, ואקו, ודישן, ותאו, וזמר; וכולן מפורשין בתורה.3 כוי ספק חיה וספק בהמה.4 {סימני חיה}ומצוה להפריש בין החיה ובין הבהמה שזה חלבו אסור (בהמה) וזה חלבו מותר (חיה).5 דם החיה טעון כיסוי ולא דם הבהמה.6 סימני חיה, קרניה מפוצלות, ומפריס פרסה ומעלה גרה.7 הצבי צריך שיהיו בקרניו שלשה סמנים הללו, עגולות וחדודות כקרני השור והעז שהם חדודות בראשם, וחריקות כקרני העז, וכל שיש בה ג' סמנים הללו כרוכות וחדודות וחרוקות, אוכל מחלבה ודמה טעון כיסוי.8 {שאר כללים ופרטים}והרמב"ן9 וחבל פוסקים דעימיה כתבו שאין ראוי למנות בדיקת סימני טהרה למצוה, כי מאחר שאסרה התורה קצת בהמות מן ההכרח להודיענו סימני הטהורות להפרישנו מן האיסור. שור הבר מין בהמה הוא וצריך לכסות דמו מספק (ש"ך).10 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בכל אישי ישראל. מיהו אין לנו עתה אלא מה שקבלנו במסורת מאבותינו (ש"ך).11