הזהיר הקב"ה שלא להכנס למקדש כשהוא שתוי יין ושלא להורות שכור, שנאמר (ויקרא י' ט') יין ושכר אל תשת אתה ובנך בבואכם אל אוהל מועד. משרשי המצוה כי השכרות מוליד ג' דברים, שינה, וגסות הרוח, ובלבול השכל, ולפיכך אין ראוי שיתעסק שתוי בדברים היקרים כמו עניני המקדש ודברי התורה, שצריך דעת מיושב בטוהר המחשבה לכוין עבודתו והוראתו, שלא לטעות בענינים ויגרום לחורבן העולם. והחכם צווח אל תראה יין כי יתאדם, מבחוץ הוא נראה טוב ומבפנים הוא רע ואחריתו כנחש ישך. הנחש הזה מושך לאדם ואינו מרגיש כיון שהלך מעט מתחלחלת המכה. כן הדבר היין הזה, כשהוא שותה הוא מתוק ולבסוף הוא ממיתו.

זבחים י"ז סנהדרין כ"ב פ"ג כריתות י"ג כתובות י' עירובין ס"ד, ר"מ פ"א מביאת מקדש, סה"מ ל"ת ע"ג, סמ"ג לאוין ש', יראים שמ"ג סימן קל"ג, יו"ד סי' רמ"ב, חו"מ סי' ז'.

קנב) {שתיית יין המחייבת}כהן הכשר לעבודה ששתה רביעית יין בבת אחת ונכנס למקדש ועבד, עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים, וצריך שיהיה יין חי ועברו עליו מ' יום משנעשה ושתה בבת אחת, חסר אחד מכל התנאים פטור אבל אסור ואינו מחלל עבודה, שתה יותר מרביעית אף על פי שהיה מזוג ושתה מעט מעט ולא בפעם אחת חייב ופוסל העבודה.1 {שאר משקין}היה שכור משאר משקין חייב מלקות ועבודתו כשרה, ואין שיעור לדבר אלא כל שנשתבש דעתו.2 ולדעת רש"י3 ורמב"ן4 אינו חייב אשאר משקין חוץ מיין. {פרטי האיסור לכהנים}כהן שפסול לעבודה אינו בכלל האזהרה.5 ולדעת הרמב"ם חייב על הכניסה אפילו בלי עבודה,6 וחולקין עליו הרבה ראשונים ז"ל7 עיין מצוה הקודמת. וכל אחד מישראל אסור ליכנס למקדש מתחלת עזרת ישראל שתוי מחמת מורא מקדש.8 אנשי בית אב אסורין לשתות יין, שמא יצטרכו לסייע בני משמרתן.9 ובגמרא10 נחלקו כהנים בזמן הזה האיך שותין משקין שמא מהרה יבנה בית המקדש ויצטרכו לעבוד, ואמר רבי קלקלתן זו היא תקנתן, כיון שזה זמן רב לא בא לא חיישינן. עוד תניא בת"כ11 חוקת עולם לרבות יציקות ובלילות תנופות והגשות קמיצות וההקטרות והמליקות והקבלות והזאות. {הוראה}ובכלל האזהרה שלא להורות שכור ואין לוקין עליו, ואם הורה בדבר שהצדוקים מודים בו מותר.12 שכור מותר ללמד תורה, ואם היה חכם קבוע להוראה אסור, שלימודו הוראה הוא.13 שתה כדי רביעית בלבד, ואף לא היה בו מים כל שהוא, וישן מעט או הלך כדי מיל מפיג את היין, אבל שתה יותר מרביעית כל שכן שדרך הרגל טורדתו ושינה משכרתו,14 אבל רוכב לא.15 יין שבתוך הסעודה אינו משכר.16 מיהו אם סעד סעודת שמחת יו"ט, או נשואין, או סעודת פורים, אף על פי שלא שתה אלא בסעודה, אין לו להורות,17 כדאמרינן18 רב לא מוקים אמורא עליה מיומא טבא לחבריה, פי' אחר אכילה של יום ראשון לצורך מחר משום שכרות (סמ"ק ר"פ). ונוהג בכהנים במקדש, בראוים לעבודה, ולהוראה, בכל מקום ובכל זמן במי שראוי להורות.