הזהיר הקב"ה שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה, שנאמר (ויקרא י' ז') ומפתח אהל מועד לא תצאו, ובכה"ג כתיב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, הוי אומר בשעת עבודה. משרשי המצוה להראות גודל וחשיבות העבודה, שלא יניחנה ולא יחליפנה בשום דבר שבעולם. גם כי ודאי נראה זלזול למי שצוה בעבודה שיניח כהן המשרת עבודת הקדש ויצא לעסק אחר, כי מראה בעצמו שיש בעולם דבר גדול מעבודת ה', אחר שהיא נדחת בשביל דבר אחר אפילו לפי שעה. ולכן הזהיר עליה במיתה. לבד כי הכהן הופרש לעבודת הקדש, והוא צריך להיות מחשבתו פנויה בכל הזמן שם לקשר עולמות, וכאשר יצא יפריד ממנו המחשבה ויפסוק הקשר ויצא לחוץ ידבר.

סנהדרין י"ח הוריות י"ב זבחים י"ט, ר"מ פ"ב מביאת מקדש, סה"מ ל"ת קס"ה.

קנא) {יציאתו בבשעת עבודה}אחד כהן גדול, ואחד כהן הדיוט שעוסק בעבודה והניחה באמצע ויצא לחוץ, אפילו חזר מיד עובר אלאו זה, ובמזיד חייב מיתה בידי שמים,1 ובהתראה מלקות.2 ואין חלוק אם יצא מן המקדש מחמת שום סיבה בעולם, יצא משום פקוח נפש מותר דדוחה כל התורה, וביומא3 ר"ע דורש מעם מזבחי תקחנו למות ולא מעל מזבחי, אבל להחיות אפילו מעל מזבחי.4 {כהן אונן}כהן הדיוט שמת לו מת שצריך להתאבל עליו באמצע העבודה, אסור לו לצאת, ואינו משלים את העבודה משום דנעשה אונן ואינו עובד אלא נותנה לכהן אחר לגמרה ואחר כך יצא,5 ולדעת רש"י יומא6 משלים העבודה שהתחיל בה בהיתר ויוצא. כהן הדיוט אינו מקריב אונן.7 משוח מלחמה דינו ככהן הדיוט לדינים אלו.8 כהן הדיוט שעבד אונן מחלל העבודה,9 ואינו לוקה מפני שאינו לאו מפורש.10 המפסיק באמצע עבודה ולא יצא מבית המקדש אינו עובר.11 מוסיף עליו כהן גדול שלא יצא מן המקדש כלל, ועובד אונן,12 ועיין מל"מ13 אי גם מתחיל בעבודה אונן או אסור להתחיל מדרבנן. ולא ילך אחר המטה,14 ונחלקו אי מדאורייתא או מדרבנן.15 ואין חילוק בין חול לשבת ויו"ט בדין אונן לקדשים.16 נוהג בזמן הבית בזכרי כהונה.