הזהיר הקב"ה שלא יכנסו הכהנים למקדש קרועי בגדים, שנאמר (ויקרא י' ו') ובגדיכם אל תפרומו. משרשי המצוה מה שכתבתי בפרועי ראש (מצוה קמ"ט). ונכפלה אזהרה זו בכהן גדול מפני תוספות דבר בו, שאינו רשאי לקרוע על מת שימות לו אפילו שלא בשעת עבודה כדרך שבני אדם פורעין על מתיהן. ואמרו בספרא כהן גדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה. והטעם באלו כי דרך כבוד ואזהרה שלא לקרוע בגדי מלכות שעליהם וליכנס בהיכל המלך, ואם ללבוש הגוף כן כ"ש לבוש הנפש הנעשה ע"י מצות שצריך שיהא שלם בלי קרעים. כי עלבון לנפש כאשר הגוף בלתי שלם, והוא צריך לעמוד על משמרתו ער ולא ישן, וקרעים תלבוש נומה (משלי כ"ג), ולבוש הנפש בקרוע מעיד על חסרון הנשמה. ונאמר בטמא בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, הא למדת גודל השער יותר מדאי לישראל וקריעת הבגדים רומזים בטומאה, ולכן בגדיכם אל תפרומו.

סנהדרין פ"ג, ר"מ פ"א מביאת מקדש, סה"מ ל"ת קס"ד, סמ"ג לאוין ש"א, יראים שמ"ח.

קנ) {גדר האיסור}דין קרוע בגדים ופרוע ראש אחד הוא, ואם עבד עבודה קרוע בגדים חייב מיתה בידי שמים,1 ומלקות בהתרו בו,2 ולהרמב"ם3 עבודתו כשרה, והרמב"ן4 כתב דהוה ליה כמחוסר בגדים ומחלל עבודה. שיעור הקריעה לחייב בה טפח כשיעור הקריעה על המת.5 נקרע הבגד לגמרי נוסף עליו לאו משום מחוסר בגדים, ועבודתו פסולה לדברי הכל.6 ואינו חייב אלא כשעבד עבודה תמה שאין אחריה עבודה, עבד עבודה שיש אחריה עבודה אינו חייב מיתה אלא מלקות.7 לבש בגדים מקורעים ועבד או נכנס בבהמ"ק (להרמב"ם דגם על הכניסה עובר) עובר בלאו זה, ועיין מנ"ח וצע"ק.8 {כה"ג אבל}כהן גדול כשמת קרובופורם מלמטה טפח,9 ונראה דאם נכנס בו לעבודה חייב ג"כ. והנה הלאו הזה כשקרע על מתו, אבל לענין דינא דעבודה לא צריך כל דיני קריעה על מת, וכגון שקרע מיושב או שנודע לו שמת לו מת וקרע, ואח"כ נודע שהיה חי באותה שעה ואח"כ מת שחוזר וקורע, וכיוצא בזה, מ"מ לענין עבודה אין נ"מ בכל דינים אלו, כיון שקרוע בגדים הוא.10 ואינו חייב אלא כהן הראוי לעבודה ובשעת עבודה.11 {איסור על שאר אדם}כהן פסול וכל אדם מישראל אסורים ליכנס מעזרת ישראל ולפנים שיכור, או קרוע בגדים, או מגודל שער דרך נוול, שאין זה דרך כבוד ומורא.12 ועיין מנ"ח בכהן שלבש יתור בגד על בגדי כהונה וקרעו אי חייב עליו. ונוהג בבית המקדש בזכרי כהונה, ולהרמב"ן לאו זה דקרוע בגדים נכלל עם הלאו שלא לעבוד מחוסר בגדים.