הזהיר הקב"ה שלא יכנסו הכהנים לבית המקדש מגודלי שער הראש כאבלים, שנאמר (ויקרא י' ו') ראשיכם אל תפרעו, וביחזקאל (מ"ד כ') כתיב ופרע לא ישלחו. משרשי המצוה מה דכתיב עבדו ה' בשמחה, ועוז וחדוה במקומו. כי השמחה האמתית של מצוה, בלי הוללות ח"ו, נותנת גמר ושלימות להגיע אל המכוון, ועצבון בעבודה מורה שאין עבודתו מלב ונפש, וכאלו היה עליו לטורח מצות המלך, ולב שמח יטיב בדרכי ה'. וגודל שער מורה על אבלות, ואין לבא אל שער המלך בלבוש שק רק, דרך ששון ושמחה ותענוג. ומתוך קביעות מחשבותינו בגודל וחשיבות המקום תתפעל הנפש, אם ללבוש הגוף כך כל שכן שצריך ללבוש הנפש והנשמה שיהיו שלמים על משמרתם לעבוד ה' בשמחה בכל עת.

תענית ט"ז סנהדרין כ"ב פ"ג, ר"מ פ"א מביאת מקדש, סה"מ ל"ת קס"ג, סמ"ג לאוין ש"א, יראים שד"מ.

קמט) {האיסור בכהן הדיוט}כהן הדיוט הראוי לעבודה1 שגדל שערו ל' יום2 ונכנס למקדש במזיד, ועבד עבודה עובר בלאו, וחייב מיתה בידי שמים, 3 ואם התרו בו מלקין אותו,4 ועבודתו כשרה.5 נכנס לבהמ"ק ולא עבד עבודה להרמב"ם לוקה הואיל וראוי לעבוד,6 והראב"ד והרמב"ן חולקין, דאכניסה לחוד בלי עבודה אינו אלא מעלה דרבנן.7 כהן המגדל פרע ולא נכנס למקדש לדעת הרמב"ם8 מותר, ולהראב"ד אסור מדרבנן. {כה"ג}כהן גדול מסתפר מע"ש לערב שבת, וכן כהן משיח שעבר כגון שמינו אחר תחתיו ביום הכפורים, דהשני כל מצות כהן גדול עליו, ותמיד הם באיסור גדל פרע, ואין לוקין עליו דאין בו מעשה.9 וביראים10 כתב דאפרע דכהן גדול שהוא בכל יום אינו חייב מיתה ביד"ש על פרועו אלא לאחר שלשים יום. ולדעת הרמב"ן, שכל איסור ביאה ריקנית אינו אלא מדרבנן, לא אסרו אלא בין האולם ולמזבח, וכנגד המזבח לא אסרו.11 כהן גדול שנצטרע אסור לגלח, דעשה דמצורע דוחה הל"ת דגדל פרע.12 כהן גדול שקבל עליו נזירות גדולה אסור לו לגלח ועובר על גידול פרע בשב ואל תעשה.13 ובמס' נזיר14 נחלקו ר' מתנא ובר פדא אי אמרינן מקצת היום ככולו,15 ולמ"ד דאמרינן נמצא ביום שלשים לאחר צאת הכוכבים הוה שלשים יום וחייב אביאה כיון דאמרינן מקצת היום ככולו. ונוהג בזמן הבית בזכרי כהונה הראוים לעבודה.