הזהיר הקב"ה שלא נאכל דם בהמה חיה ועוף, שנאמר (ויקרא ז' כ"ו) כל דם לא תאכלו, ונאמר לעוף ולבהמה, וחיה בכלל בהמה. ונכפלה אזהרה בדם בהרבה מקומות בתורה לחומר האיסור שבה. משרשי המצוה מה שמבואר בכתוב כי הדם הוא הנפש, ואע"פ שהבשר הותר הנפש ראויה שתהיה אסורה, שהרי סוף סוף רוחניות הוא ואין ראוי שתאכל נפש את הנפש. ועוד כי בהתערב נפש הבהמית עם דם האדם לא תוכל הנפש להשיג בוראה מפני נפש הבהמית אשר בה, וידוע שהאוכל ישוב בגוף הנאכל, ואם יאכל האדם הדם תהיה עובי וגסות בנפש האדם כמו נפש הבהמה. ועיין עוד לעיל בטעם החלב.

חולין פרק ח' כריתות פרק א', ר"מ פ"ו מהמ"א, סה"מ ל"ת קפ"ד, סמ"ג לאוין קל"ז, סמ"ק סי' ר"ה, יראים קמ"ו, טויו"ד סי' ס"ד.

קמח) {גדר החיוב}האוכל כזית (ביבמות קי"ד ע"ב דדם צריך רביעית, ובכריתות כ"ב ע"א דדם בכזית, ובאחרונים האריכו) מדם בהמה חיה או עוף, בין טהורים בין טמאים במזיד חייב כרת, ובשוגג חטאת.1 {דם המותר}דם אדם מותר מה"ת, ואסור מדרבנן כשהוא בעין.2 דם דגים נאכל כשיש בו קשקשין, וכן דם חגבים טהורין, חגבים טמאין ושקצים ורמשים הדם כבשר שלהם.3 דם בצים מותר,4 ואם בא על ידי זכר אסור משום דסופו לעשות אפרח, ועיין יו"ד סי' ס"ו5 פרטי דינים. {מיני דם}ואינו חייב כרת אלא על דם הנפש.6 דם התמצית, ודם האברים, והכבד, והטחול, ודם הקזה שאין הנשמה יוצא בו, אינו אלא בלאו.7 וכל היוצא מן הטמא טמא.8 דם הבלוע בבשר כל זמן שלא פירוש מותר לאכול הבשר עם הדם הבלוע לתוכו, ולפיכך מותר לאכול בשר חי בלא מליחה כל זמן שהודחה מדם בעין.9 {מליחת בשר}הרוצה לבשל בשר בקדרה חייבו חכמים למלחו מקודם להוציא ממנו הדם שלא יהיה פורש ממנו בשעת הבישול.10 יצא ממנו דם לאחר שנמלח כראוי אינו אלא מוהל בעלמא.11 הכבד אמרו ז"ל12 שכולו דם והתורה התירה, וצולין אותו קודם הבישול.13 {דם שבשלו או כבשו}דם שבשלו דעת הרבה ראשונים דאינו אסור אלא מדרבנן. ועיין ש"ך וטו"ז יו"ד סי' פ"ז ובב"י ומהר"ם שי"ק יו"ד סי' ק"ג ושו"ת בית שערים יו"ד סי' קנ"ז, ופלא אכל הני פוסקים שלא הביאו דברי הרמב"ם פ"ו מהמ"א ה"ו, וז"ל בד"א בלב העוף שאין בו כזית דם, אבל אם היה לב בהמה חייב כרת שהרי יש בו כזית מדם שבתוך הלב שחייבין עליו כרת, הרי מפורש דדם שבשלו חייב כרת לר"מ14 וצע"ג ובחידושי הארכתי. דם הכבוש מעל"ע נחלקו האחרונים15 אי הוי כבשלו ואינו אסור אלא מדרבנן. {שאר פרטים}דם שליל במעי בהמה אסור כדם הילוד.16 דם כוי אף למ"ד דהוי בריה בפני עצמו אסור.17 ויש קרומים וחוטים שאסורין משום דם.18 ושנינו במס' מכות (דף כ"ג) אם הדם שנפשו של אדם קצה בו כן, גזל ועריות לא כל שכן שהנשמר מהם זוכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות. דם מותר בסחורה (פרי תואר סי' קי"ז ונוב"י ת' חיו"ד). ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.