משרשי המצוה שכל דבר שנתקדש לגבוה מתחלה, ונפסל משלחן המלך, אינו ראוי לשום הדיוט לאכול אותו כיון דשם המלך נקרא עליו. גם כי כשנטמא אזלא טהרה, שאי אפשר היותם יחד טומאה וטהרה, ואין לאכול פת המלך אלא בטהרה וגוף נקי. ואין לו תקנה אלא שרפה, שלא יכשלו בו בני אדם ושלא יתבזה בחוצות ויהיה שלחן המלך מגואל ח"ו. ועד"ה כי הפסול והמום באים מצד הטומאה, ולעולם הכוחות החיצוניות כל כוונתם להטיל פגם בקדשים כדי לקחת אותם לחלקם, וכל האוכל אותן בטומאתן מושכין אותו אליהם, ולכן בא הציווי לשרפן שלא ליתן להם חלק בקדושה.

פסחים כ"ד, ר"מ פי"ח מפסה"מ, סה"מ ל"ת ק"ל, סמ"ג לאוין של"ח, יראים שצ"ג.

קמה) {החיוב בטומאת עצמן}האוכל כזית קדשים שנטמאו באב או וולד הטומאה לוקה.1 ונסתפקו האחרונים כשנטמאו בשלישי ורביעי בקדש אי הוה בכלל הלאו.2 נטמאו בטומאה דדבריהם אינו לוקה, ואחד קדשים שנטמאו לפני כפרה או לאחר כפרה, אכל קודם שנזרק הדם אינו חייב עליו משום טומאת בשר, דכיון דלא קרינן ביה ונכרתה לא קרינן ביה והבשר, ובמס' מעילה (דף י') אמרו זה הכלל כל שיש לו מתירין אין חייבין עליו משום פגול ונותר וטמא עד שיקריבו מתיריו, וכל שאין לו מתירין כגון שקדשו בכלי חייבין עליו משום נותר טמא, ופגול אין בו, ומכין אותו מכות מרדות מדרבנן.3 נטמא בטבול יום ומחוסר כפורים אינו חייב על טומאת בשר להרמב"ם, והראב"ד חולק.4 {טומאת הגוף}טמא שאכל בין קודש טהור בין קודש טמא חייב (ר"מ5 וסמ"ג). כל הקרבנות הבאים בטומאה אינן נאכלין, אלא מקטירן ממנו הראוי להקטרה, והשאר הראוי לאכילה נשרף כשאר קדשים, חוץ מן הפסח בלבד שנאכל בטומאה.6 האוכל כזית לבונה ממנחה שנטמאת אחר שנתקדשה בכלי לוקה.7 עצמות וגידים אין בהם משום טומאה.8 אכל פסח שלא נצלה ולחמי תודה שלא הורמה חלתן חייב כרת משום משום טומאת הגוף, אף על פי שאינן ראוין למה שהן.9 אכל אימורין חייב כרת.10 {שאר פרטי דינים}הפגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן חייב אע"פ שריבה מין אחד על חברו אינו מבטלו שאין האיסורין מבטלין זה את זה.11 עלו לראש המזבח ומשלה בהן אור ברובן פקע איסורן מהן.12 נגע בהן אחר כך טומאה חדשה, מקבל טומאה אם עדיין ניכר האוכל.13 וחייב על עצי הקדש דחבת הקודש משוי להו אוכל.14 קדשי עכו"ם אינו חייב משום טומאה.15 ואסור לטמא קדשים או לסבב להם ולגרום להם טומאה, והמטמאן אינו לוקה.16 ונוהג לאו זה בזמן הבית בזכרים ונקבות.