משרשי המצוה כי עניני הקרבן הם להכשיר מחשבות בני איש, ולצייר בנפשם מתוך הפעולה שבין ידם רוע החטא וטוב דרכי היושר, וכיון שעיקר סבתו של הקרבן טהרת המחשבות, ראוי להפסל בו מחשבות הנטויות מן היושר בכל מעשיו, והיא אמת ויסוד הכל, כי השכל עיקר. וטומאת קרי יוכיח שהמחשבה והרהור מביאו לכך, וטוהר המחשבה הוכרח לתפלה, כיון שהוא במקום קרבן שלא יאמרו פגול הוא. ועד"ה שהחושב חוץ לזמנו או מקומו מוציא הקרבן ממקום הקדושה ומזמין להם למקום הטומאה וברשות אחרים שלא היו מזומנים לזה. והמחשב בע"ז כאלו עשאה, וכן בקרבנות הקדושות מחשבה פוסלת בהן כאלו הקריבו לע"ז (ועיין מצוה קמ"ב).

זבחים פרק א' ב' ריש כריתות, ר"מ מפי"ג עד פי"ח מפסה"מ, סה"מ ל"ת קל"ב, סמ"ג לאוין של"ז, יראים שצ"ט.

קמד) {גדר האיסור}כהן העובד והמקריב קרבן שחשב עליו מחשבת פסול בשעת עבודה לאכול או להקטיר חוץ לזמנו המוגבל נעשתה הקרבן פגול, והאוכל כזית ממנו במזיד חייב כרת, ובשוגג מביא חטאת קבוע.1 ובאלו עבודות נפסל הקרבן בשחיטה, בקבלת הדם, בהולכה, בזריקת הדם, בכל אחד מאלו עבודות נפסל הקרבן ובעוף במליקה, ובמצוי הדם. במנחות אם חישב בשעת קמיצה או בנתינת הקומץ בכלי שרת או בהולכתו אל המזבח, או בנתינתו על האש להקטיר קומצה או לאכול כזית משיריה למחר, בכל אלו נפסלות.2 אכל המתיר עצמו כגון הקומץ או הדם, וכן בשר חטאות הנשרפות, ומנחות הנשרפות אינו חייב כרת אלא בלאו, ואינן מתפגלין לעולם שאין להם מתירין, שהם הם המתירין, וכן הלבונה והקטורת והיין ולוג שמן של מצורע.3 ולא פסלה רק מחשבת כהן כשר.4 {שאר מחשבות פסול}חישב לאכול הקרבן חוץ למקומו, כגון חוץ לעזרה בק"ק וחוץ לחומה בקדשים קלים, נפסל הקרבן ואינו נעשה פגול, וכן מחשבת שינוי בעלים שנתכוין לבעלים אחרים, או שינוי קרבן, שלא נתכוין לשם קרבן זה, (ושני אלו האחרונים הם רק בחטאת ופסח, ובמנחות חוטא וסוטה).5 חישב חוץ לזמנו ומחשבה אחרת הפוסלת, כגון חוץ למקומו וכיוצא בו הפוסלת קרבן, נפסל הקרבן ואינו חייב כרת אלא מלקות.6 {שאר פרטי דינים}חישב אפחות מכזית לא נפסל הקרבן.7 חישב בקומץ ולא חישב בלבונה אינו פגול דאין מפגלין בחצי מתיר ונפסל הקרבן.8 פגול הראוי למזבח, כגון אימורין ואברי עולה, שהעלן על ראש המזבח משמשלה בהן האור ברובו פקע פיגולו ממנו.9 קדשי עכו"ם אין בהם משום פיגול והקרבן נפסל.10 הפגול והנותר מצטרפין זה עם זה לכזית וכל הפיגולים והנותרין מצטרפין.11 ונסתפק מרן כק"ז בשו"ת בית שערים יו"ד סי' ט"ו בחושב שהקרבן חולין וחושב לאכול ממנו לאחר ג' ימים אי הוה פגול, דאפשר דלא הוה פגול אלא כשחושב לאכול ממנו כשהוא נותר ויודע שהוא קדשים. ונסתפקתי בכהן שחשב מחשבת פגול לאכול חוץ לזמן דרבנן, כגון בקדשים אחר חצות קודם עלות עמוד השחר, אי נימא כיון דאסור מדרבנן נפסל הקרבן עכ"פ מדרבנן או דילמא לענין זה לא גזרו חז"ל רק להתרחק לפסול הקרבן וצ"ע. ונוהג בזמן הבית בזכרים ונקבות.