משרשי המצוה מה שמבואר במצות נותר (סי' קמ"ב), ועוד לפי שהטבע של כל בשר להפסל בשהיה ולבא לידי חסרון, ועל כן להגדלת הקרבן נצטוינו לשרפו מיד ולבערו מן העולם לבל יקוץ אדם בו ובריחו, ונמצא קדשים מתבזין. ותכלית הכליון הגמור הוא על ידי האש יותר מן הפרור וזרייה לרוח או לכל דבר אחר. גם כי אינו מן הכבוד שיהא קרבן ה' חציו נקרב על המזבח לאשי ריח ניחוח וחציו מוטל באשפה בבזיון, כלבים יאכלו ממנו. ועוד שלא יבואו בו לידי תקלה. לכן באש תשרופו.

מראה מקומות עיין מצוה קודמת, ועוד ר"מ פי"ט מפסה"מ, סה"מ מ"ע צ"א, סמ"ג עשין ר"ז, יראים שפ"ט.

קמג) {גדר המצוה}בשר קדשים שנשאר לאחר זמן אכילתו, היינו יום ולילה לקדשי קדשים ושני ימים ולילה אחד לקדשים קלים, הרי זה נותר ומצותו בשרפה.1 ובכלל הלאו דנותר גם כן פגול וכל פסולי המוקדשין, הן קדשי קדשים הן קדשים קלים הן בשר הן מנחות, שמצוה לשורפן.2 {זמן השרפה}נותר ופגול שרפתו ביום, ואינו דוחה שבת ויו"ט, שורפין נותר ופיגול וטמא כאחד.3 טומאת קדשים הוא מצות עשה בפני עצמה לקמן מצוה קמ"ו. קרבן שנפסל בספק תעובר צורתו ואחר כך תשרף.4 {פסולים הנשרפים}נשחט בלילה, נשפך דמו, יצא דמו, הלן, והיוצא, נשחט חוץ לזמנו, חוץ למקומו, קבלו פסולין את דמו וזרקו, הניתנין למעלה שנתן למטה, הניתנים בפנים בנתנן בחוץ, וכן להיפוך, הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, אשם תלוי שנודע לו שלא חטא אחר שנזרק דמו, חטאת העוף הבא על הספק, כל אלו פסולי המוקדשין בשרפה, ושרפתן במקדש.5 פרים הנשרפים, ושעירים הנשרפים, ספק אם לינה ויציאה קודם שיגיע זמנם לצאת פוסלת בשרם, ונפסלים מספק ונשרפים בעזרה.6 {שאר פרטים}בשר הנמצא בעזרה או בירושלים תעובר צורתו ויוצא לבית השרפה.7 מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש, אם עבר צופים (שם המקום הידוע) שורפו במקומו, ואם לאו עד כזית חוזר ושורפו בירושלים, פחות מכן אינו צריך, אורח שורף הנותר לפני הבית המקדש מעצי המערכה.8 כל הנשרפין חוץ לעזרה כל העצים כשרים לשריפתן אפילו בקש וגבבא, שנאמר על עצים אשר באש אש מכל מקום, ולא הוציא אלא הסיד והרמץ.9 ונוהג בזמן הבית בזכרים ונקבות.