משרשי המצוה כי השלמים עושים שלום למעלה ולמטה. הא כיצד, למטה יש בהם חלק למזבח וחלק לכהנים וחלק לבעלים, דמן נזרק החלב נקטר, חזה ושוק לכהנים, והבשר נאכל לבעלים. ואמרו רז"ל גדולה שלמים שהן עושין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. והענין כי כל זמן שהד' יסודות שבאדם שרוי שלום ביניהם, על ידי זה יעמוד האדם חי כל הזמן המוגבל מאת השי"ת. והעון גורם מצה ומריבה בין היצר טוב והיצה"ר, וממילא גם היסודות עורכים מלחמה. וכששב נעשים ריעים האהובים שלא יתפרדו. ונאמר אשר יקריב לה', מה שאין כן בשאר קרבנות, שהשלמים שהם דורון ידיו תביאנה.

זבחים נ"ה, ר"מ פ"ט מעשה"ק, סה"מ עשין ס"ו, סמ"ג עשין קפ"ג.

קמא) {מיני שלמים}קרבן שלמים בא מן הבקר ומן הצאן כבשים ועזים, זכרים ונקבות, אין עוף בא שלמים.1 ד' מיני שלמים הם, א) כבשי עצרת הבאים עם שתי הלחם, והם קדשי קדשים, ב) שלמי היחיד, שלמי שמחה וחגיגה, הבאים בלא לחם, ג) שלמים הבאים בנדר ונדבה, היינו תודה ובא עם הלחם, ד) איל נזיר במלאת ימי נזרו, ובא עם הלחם.2 לחמי תודה מ' חלות, עשר חלות מעשרה עשרונים חמץ, ושלשים חלות מעשרה עשרונים מצות, עשרה מהם מרובכת, ועשר רקיקין, ועשר מאפה תנור.3 שלמי חגיגה מביא בכל יו"ט שוה ב' כסף,4 וטעונין סמיכה ונסכין, ואינו מתוודה עליהן, רק אומר שיר ושבח עליהן.5 {מעשה שלמים}שחיטתן בכל מקום בעזרה. שחטן בהיכל כשר, על הגגות פסולין.6 וצריך שיהיו דלתות ההיכל פתוחין, היו נעולות פסולין.7 מקבל הדם וזרקו ממזרק על המזבח החצון שתי מתנות שהן ארבע למטה מחוט הסקרא בקרן מזרחית צפונית ומערבית דרומית.8 נותן האימורין וחזה ושוק על ידי הבעלים, כהן מניח ידו תחת ידם ומברך ומניף בצד מזרח, מוליך ומביא מעלה ומוריד.9 קרבן תודה לוקח אחד מעשר מן הלחם ומניף עמו.10 איל נזיר לוקח הכהן זרוע בשלה ואחד מעשר מהלחם, וחזה ושוק, ומניף במזרח.11 מולחין האימורין ומקטירן.12 {אכילתן}והחזה והשוק נאכלין לכהנים,13 והבשר נאכל לבעלים,14 התודה ולחמה ליום ולילה,15 והשאר לשני ימים ולילה אחד.16 שלמי תודה ומותר הפסח נאכלין ליום ולילה עד חצות,17 עיין ח"ג (סי' ר"ח) שכן מבואר בראשונים ודלא כקצת אחרונים שטעו בזה. אין רשאין לאכול מקרבן קודם הקטרה.18 נטמאו או נאבדו האימורין ניתר הקרבן אחר הזריקה.19 ונוהג בזמן הבית בזכרי כהונה.