משרשי המצוה להודיע שאף על פי שמנחת עני עשרון, וקמץ הכהן ממנה מלא קמצו, צוה שיהנו הכהנים מהנותר ויברכהו, שהכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים, ותתקרר דעתו שנהנו מקרבנו משרתי ה', ולא יפסיד הנשאר וילך לאיבוד. אבל לא יאכלנו בעצמו, לקנוס החוטא שלא יאכל קרבנו המביא על חטאו, כי היה ככלב שב אל קיאו חוזר ואוכל ממה שמביא על חטאו. וכתב בתורת האשם שקדשי קדשים נאכלים רק ליום אחד כגון החטאות ואשמות וכו', מהטעם שאמרו כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, והוא מטעם קבלת בשתו שקרבנו נאכל בין הבריות, שעל ידו מתבזה המקריב, ובאה המצוה ליום אחד להמעיט בושת מקריב הקרבן. מאחר ששב ראוי לרחם עליו שלא לנעול דלת בפני בעל תשובה, ולא נאכלין רק בעזרה לכסות עליו ולא לצאת לחוץ.

זבחים נ"ג ע"ב, ר"מ פ"י ממעשה"ק, סה"מ מ"ע פ"ח, סמ"ג עשין קפ"ה, יראים שס"ז.

קלד) {חלוקתה}הנשאר מן המנחה לאחר שקמץ הכהן נקרא שירי מנחה.1 הכהנים חולקין ביניהם בשוה.2 {אכילתה}ונאכל ליום ולילה עד חצות לזכרי כהונה.3 אנדרוגינוס אינו אוכל, קטן אוכל בקדשי קדשים אבל אינו חולק.4 ונסתפקו בקטן שאכל כזית מקרבן אי נתקיים בו מצות אכילה.5 ונאכלין בעזרה, אכלו בהיכל יצא.6 ונאכלים מעומד, דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.7 {מנחת כהן}כשהיה כהן המביא המנחה כולה נשרפת, שנאמר כליל תהיה לא תאכל.8 כהנת שהביאה מנחתה נקמצת.9 ספק כהן, כגון בן שבעה לאחרון או בן תשעה לראשון וכיוצא בזה, מנחתו נקמצת והשיירים מתפזרים על בית הדשן.10 וכן בטומטום ואנדרוגינוס כהן.11 אשת כהן מנחתה נקמצת ומקריבין ע"ג המזבח, והשיריים מתפזרים על בית הדשן ואינן נאכלין מפני החלק שיש לבעלה כהן בה.12 כהן חלל דינו כזר ומנחתו נאכלת.13 כהן ממזר, נחלקו הפוסקים אי דין כהן לו.14 שיעור אכילתו בכזית, אבל פחות מכזית לא קיים המצוה.15 {שאר פרטי דינים}כהן שאין מגיע לו כזית מן החלוקה מותר לו למשוך ידיו ולא לחלוק, כבגמ' יומא16 דהצנועין מושכין את ידיהם, ובת"י שם כתבו דמגיעו כפול, אבל אם היה מגיעו כזית לא היו מושכין ידיהם מלקיים מצות אכילה. והצל"ח חידש בדורש לציון סוף דרוש א' דאכילת קדשים אפילו פחות מכזית הוה מצוה, ודבריו תמוהים ועיין שו"ת בית שערים לכק"ז מרן ז"ל יו"ד סי' ל"ג. כהן שהפריש מנחה בשביל ישראל שיריה נאכלין, וישראל שהפריש מנחה בשביל כהן אינה נאכלת, דאזלינן בתר המתכפר (תוס' סוטה).17 ונוהג בזמן הבית בזכרי כהונה הראוים לאכול קדשים.