משרשי המצוה, מה שאמרו ז"ל (כריתות כ"ב ע"ב) שהספק חמור מן הודאי, תדע שעל הודאי מביא חטאת בת דנקא שהיא מעה כסף, ואשם תלוי על הספק מביא חטאת בשתי סלעים שהם מ"ח מעין כסף. והטעם לפי שעל הודאי אדם מתחרט על חטאו, ולב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, ולא כן על הספק, ונמצא אשם ונשא את עונו. גם שיהא זהיר וירא חטא ויעיין בכל מעשיו עיון טוב לבל יכשל בדבר עבירה, ולא יקל בעיניו, לא כן אחר החטא שכיון שעבר עבר. ובא הקרבן איל לרמוז לאילו של אברהם אבינו ע"ה איש החסד, שמדת החסד הוא שמגין על החוטא עד שיודע לו.

כריתות פ"ד, ר"מ פ"ג ופ"ה משגגות, סה"מ מ"ע ע', סמ"ג עשין רי"ד.

קכח) {גדר המצוה}אדם המסתפק אם שגג בדבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה או לא שגג, מצוה להביא קרבן אשם תלוי.1 והוא איל בן שתי שנים, ועיין מצוה קודמת.2 {על איזה ספק חייב}ואינו חייב עד שיהא שם איסור קבוע, כגון אכל חלב ונסתפק אי היה בו כזית או שהיו לפניו ב' חתיכות אחד של חלב ואחד של שומן ואינו יודע איזה מהם אכל, היתה לפניו חתיכה אחת ספק חלב וספק שומן ואכלה פטור, שאין האיסור קבוע.3 אמר לו עד א' זה שאכלת חלב היה, וע"א אומר לא אכלת חלב, והוא אומר איני יודע, מביא אשם תלוי, בא על ספק מקודשת פטור, ספק מגורשת חייב, דאיקבע איסורא, ומ"מ ליכא א"א ודאי, דאל"כ בחטאת קאי.4 {שאר פרטי דינים}נסתפק בהרבה איסורים מביא אשם תלוי אכל ספק, ובכל הדינים שוה לחטאת בענין זה.5 חייב אשם תלוי שעבר עליו יו"כ פטור, ואפילו בא לו הספק ביו"כ בין השמשות ואינו מביא אחר יום כפורים כלום. 6 היה מבעט ביו"כ ואמר שאינו מכפר חייב להביא אחר יו"כ אשם תלוי אם שב, דיו"כ אינו מכפר אלא למאמין בו ובכפורו.7 אכל חצי שיעור קודם יו"כ, וחצי שיעור לאחר יו"כ מצטרפין וחייב באשם תלוי, דאין יו"כ מכפר אחצי שיעור (כריתות י"ח מל"מ פ"ג משגגות8). נודע לו החטא אחר שהביא אשם תלוי מביא קרבן שלם השייך לאותו חטא.9 ספק אכל כשיעור, וספק עבר עליו יו"כ, אף דהוי ס"ס חייב בקרבן (מנ"ח). ונוהג בזמן הבית בזכרים ונקבות.