משרשי המצוה כיון שעל ידי החטא נבדל ח"ו מאלקי ישראל, ועל ידי הקרבן חוזר ונתקשר בו, ולכן לא יבדיל עוד. ולפי שהחוטא הקשה ערפו ליוצר כל ית"ש לפיכך קרבנו נעשה ממול ערפו להכניעו שלא יקשה עוד. ומאחר שנכנע ראוי הוא להידור קרבן, ולכן לא יבדיל, כי כשראש העוף דבוק עמו הוא יותר מהודר, וראוי לנו להדר קרבנו של עני בכל כחנו, די לו בעניותו, אין לנו להוסיך בדלותו לפחות תואר קרבנו. עוד טעם למליקה בגופו של כהן מפני שהוא חשוב כמת, לפי שמבשתו והכנעתו פניו למטה וראשו כפוף, והכל דורסים על מול ערפו. על כן יחשב כנמלק ממול ערפו וכהרוג יחשב. ורמז לו באמרו ומלק את ראשו וגו'. ולא עוד אלא שמחסרון מזונו נתמעט דמו ולחותו עד שכמעט אין לו דמים, כי צפד עורו על עצמו, וזה הורה השי"ת שלא יתקבל דמו בכלי, כי אם ונמצה דמו על קיר המזבח. גם רמז כי דם העני מתמצה מדאגתו בקירות לבו בהרהור דלותו (אלשיך).

זבחים ס"ד ס"ה חולין כ"א, ר"מ פ"ז מהמעה"ק, סה"מ ל"ת קי"ב, סמ"ג לאוין.

קכד) {מעשה המליקה}מצות מליקה כהן עולה על הכבש, ופונה לקרן דרומית מזרחית, ובחטאת העוף בקרן דרומית מערבית1 וכל מקום במזבח כשר.2 אוחז בשתי רגלי העוף בין ב' אצבעותיו ושתי אגפיה בין שתי אצבעותיו, ומוחת צוארה אל רוחב שתי אצבעותיו,3 וחותך בצפרנו ממול ערפו המפרקת וחוט השדרה בלא רוב בשר.4 {דיני לא יבדיק}וחותך השני סמנים ולא יבדיל הראש מן הגוף, ואם הבדיל פסול ולוקין עליו.5 ודעת רש"י6 דלא יחתוך רק סימן אחד, ואם חתך טפי הוה הבדלה, והרמב"ם7 והסמ"ג והחנוך ס"ל דמותר לחתוך כל השני סימנים, כיון שעל כל פנים נשאר מחובר בבשר. לא הבדיל בשעת מליקה והבדיל אחר כך, קודם הזאה, ואפילו לאחר הזאה קודם מיצוי הדם, עובר בלאו והקרבן פסול.8 {שאר מעשי ודיני חטאת העוף}אחר מליקה אוחז בעוף ומזה דמה למטה מחוט הסקרא נגד חוט המזבח במערבית דרומית, וממצה שאר הדם בקיר התחתון ויורד ליסוד.9 ומיצוי הדם מעכב, והעוף נאכל לכהנים.10 ונוהג בזמן הבית בזכרי כהונה, וכ"א מישראל שהבדיל חטאת העוף לוקה (ועי"ל מצוה קט"ו בעולת העוף). קכד