משרשי המצוה דשאור ודבש הם שני הפכים, שאור הוא חמץ יותר מדאי, ודבש מתוק ביותר. ושניהם קיצונים, ולא בהם בחר ה', כי איזה הוא דרך ישר שיבור לו האדם כל שהוא תפארת לו מן האדם ותפארת לו מעושיה, ושביל הזהב הוא דרך הממוצע. ועל דרך זה אמרו גם כן לא תוסיפו ולא תגרעו, ודרשו ז"ל לא תוסיפו בשביל שלא תגרעו. דמן הטבע הנוטה לצד אחד מגרע מצד השני, ולכן צותה התורה כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. ובזה מובן פי' הרמב"ן ז"ל, וז"ל ובעבור שהקרבנות לרצון להשי"ת הנכבד, לא יובא מן הדברים המתוקים לגמרי כמו הדבש, רק מן המזוגים, כמשאז"ל בבריאת העולםשתף מדת הרחמים במדת הדין ובראו, ע"כ. והוא על דרך הנ"ל. גם כי שאור ודבש מגביהים עצמם בטבעם, וקרבן צריך הכנעה כדי שיהא לרצון, ואין קטיגור נעשה סניגור.

מנחות נ"ח, ר"מ פ"ה מאיסורי מזבח, סה"מ ל"ת צ"ח, סמ"ג ל"ת צ"ה, סמ"ג לאוין שי"ח שי"ט, יראים שפ"ז.

קיז) {מה הן דבש ושאור}דבש הוא שם כולל לדבש דבורים, ודבש תמרים, וכן מוהל היוצא מן פירות המתוקים.1 ומכלל המצוה שלא לתת ממנו בפטום הקטורת.2 ושאור כולל חמץ בהדיא.3 {יוצאים מן הכלל}ולא היה שום קרבן בבית המקדש משאור ודבש חוץ משתי הלחם בשבועות שבאו שאור שנאמר חמץ תאפנה, ובקרא קרבן ראשית תקריבו אותם לה', וקרבן ראשית היינו שתי הלחם, והבכורים מן הדבש כגון בכורי תאנים ותמרים. {שיעור האסור}שיעור הקטרה בכזית4 והרמב"ם בפ"ה מאיסורי המזבח5 כתב שאיסורן בכל שהוא שנאמר כי כל, והסמ"ג לאוין מצ' שי"ח כתב, ותניא במנחות שאור ודבש לא תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל כל, עירובו מניין ת"ל כי כל, מקצתו פי' אביי חצי זית, ורבא פי' חצי קומץ. ועיין כ"מ ולח"מ ושעה"מ החו"מ פ"א ה"ה ולח"מ פי"ג ממעה"ק.6 {על איזו הקטרה חייב}ואינו חייב אלא המקטיר לשם קרבן,7 הקטירן לשם עצים פטור.8 המקטיר על כבש חייב דאתרבי כבש כמזבח,9 ולרמב"ם10 אם הקטיר שאור ודבש כאחד אינו לוקה אלא אחת, ולהרמב"ן11 ודעימיה לוקה שתים. והמעלה משאור ודבש על גבי המזבח יש בו משום שאור, ומשום דבש, ומשום עירוב שאור, ומשום ערוב דבש, ומשום כל שממנו לאשים, ומשום ואל המזבח לא יעלו, ואינו לוקה אלא אחת.12 ונוהג בזמן הבית בזכרי כהונה הראוים לעבודה.