משרשי המצוה שאל יעלה על דעת בני אדם שכל שלא יעשה רע בפועל אין בו עול על מחשבות ותועבות בלבו, כי השי"ת יודע מחשבות לבו ומכיר רוע מחשבתו, וסוף מעשה במחשבה תחלה, ולכן צוה להביא קרבן עולה עליו. וכתב האבן עזרא דלכן נקראת עולה שבאה על העולה על הלב. והעולה באה כולה כליל. ובגמ' משל לשני בני אדם שהביאו דורן למלך אחד אוהבו ואחד אויבו, הדורן של אוהבו אוכל אותו המלך כולו להראות שקבלו בסבר פנים יפות, ודורון אויבו אוכל מעט ממנו להראות שמחל מעט על עונו, ואינו אויב לו כמקדם, והשאר נותן לעבדיו לאכול. וכן זה שהרהר בעבירה, ולא בפועל וחזר מיד, בין אוהבי השי"ת יחשב, אבל חטאת שבא על חטא שחטא בפועל נאכל קצת והשאר נאכל לכהנים שהם עבדיו. והשלמים שהם להטיל שלום לפיכך כאוהבים שאוכלים כולם הסעודה בחבורה על שלחן אחד, השי"ת והכהנים והבעלים, להורות שהוא אהוב לכולם.

זבחים נ"ג יומא כ"ה, ר"מ פ"ז ממעשה"ק, סה"מ מ"ע ס"ג, סמ"ג עשין קפ"ו.

קטו) {מעשה העולה}ג' מיני עולות הן. יש באים בנדרים, ונדבות, ועולות חובות. עולה באה מכל מיני בהמה בקר וצאן, מן הזכרים ולא נקבות,1 תמימין.2 מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן, ומצוה מן המובחר מיום ל'.3 שחיטתה בצפון בעזרה,4 כשדלתות ההיכל פתוחין, שחטה ודלתות נעולים פסול,5 וכשרה בזר.6 כהן מקבל דמה בכלי שרת7 בצפון,8 וזורק שתי מתנות שהן ארבע (כמין גאם) על המזבח החצון, למטה מחוט הסקרא, בקרן מזרחית צפונית, ומערבית דרומית9 מפשיטה ומנתחה אברים שלמים,10 מעלה הנתחים לכבש, ומולחן שם, מסיר גיד הנשה מן הירך וזרקו על שפך הדשן,11 ומקטיר הנתחים כולה כליל.12 העור מתחלק לכהנים.13 {דיני הבעלים}כל ישראל יכולים להביא עולות חוץ מן הרשע, או מחלל שבת בפרהסיא, שאין מקבלין מהם, עי' ש"ס (חולין דף ה') ור"מ פ"ג ממעשה"ק.14 הבעלים סומכין על ראשו בכל כחם ואומרים וידוי, ומתודה על עשה ולא תעשה שניתק לעשה, אין בידו עון אומר עליו דברי שיר, אלא שאין אדם בישראל שאינו מחויב עשה15 (זבחים דף ז' ע"ש). {שאר דיני הקרבתה}ולשם ששה דברים הזבח נזבח, לשם זבח (היינו עולה) ולשם זובח (היינו הבעלים) ולשם השם ולשם אישים, ולשם ריח, ולשם ניחוח, וסתמן לשמן.16 וצריכין להביא נסכין מנחה ויין מן החולין,17 וקרבים ביום ולא בלילה.18 {עולת העוף}יש עוד עולת העוף והוא תור או בני יונה. זה מעשהו, כהן עולה על הכבש ופנה לסובב, בא לו לקרן דרומית מזרחית, ומולק בצפרנו ממול ערפו,19 וחותך המפרקת וחוט השדרה בלא רוב בשר, שאם חתך רוב בשר הרי הוא כמתה קודם שהגיע לסמנים, מולק שני סמנים לגמרי.20 ומבדיל הראש מן הגוף, לא הבדיל פסולה, וממצה דם הראש על קיר המזבח למעלה מחוט הסקרא.21 סופגו במלח וזורקו, בא לו לגוף ומסיר הזפק, והעור שלו עם הנוצה ובני מעיים היוצאים עמה, ומשליכן לבית הדשן.22 ומשסע אותו בכנפיו בידו ואינו מבדיל, נותן עליו מלח וזרקו על גבי האשים, אם הבדיל כשר.23 ונוהג בזמן המקדש שיבנה במהרה בימנו ובזכרי כהונה.