משרשי המצוה שרצה השי"ת לכבד היום הזה שימצאו בו מנוחה הכל, גם החוטאים והחייבים. משל למלך שקרא בני המדינה יום א' לסעודה שאינו מונע הפתח לכל אדם, ואחר הסעודה יעשה משפט להראוי לו. ולכן גם הרשעים אינם נדונים בגיהנם בשבת, ולא שלט בעלמא, ולא ממנין דיליה, ובגין דא מנו לישראל לא תבערו אש וגו' ואי בר נש לא אוקיר שבת אמר הקב"ה אנא הויתי מכבה נורא דלא אוקיד ואתין מוקדין ליה בגין דא לא תבערו אש וגו'. (י"ר תקון כ"ד). גם כי שבת נקרא עונג אין ראוי לדון המחויב בו, שאם השבת מחלל על ספק חי ספק מת, אינו דין שיתחלל על ודאי מת.

סנהדרין ל"ה, יבמות ו', ר"מ פכ"ד משבת, סה"מ ל"ת שכ"ב, סמ"ג לאוין ס"ז.

קיד) {מיתה ושאר עונשין בשבת ויו"ט}מי שנתחייב מיתה או מלקות בב"ד אין מלקין או ממיתין אותו בשבת.1 וכן אין רציחה דוחה יום טוב,2 ובחול המועד ממיתין.3 ובמג"א או"ח סי' של"ט4 כתב דדוקא מיתה שיש בה חילול שבת אין ממיתין. ומדברי סופרים שאין דנין ופוסקים שום דין בשבת.5 {רודף}ונסתפק המשנה למלך6 ברודף אחר נערה המאורסה דניתן להצילו בנפשו אי הוה בכלל אין דנין בשבת, והניח בצ"ע. והרודף אחר חברו להרגו פשיטא דמותר להצילו בנפשו, עיין בסנהדרין ע"ב, נשתנה הריגת בית דין מדין רודף, דבית דין לא קטלינן בשבת, והבא במחתרת מותר להרגו בשבת.7 הבועל ארמית דקנאין פוגעין בו אסור להרגו בשבת (פרי מגדים).8 {כללים}ונוהג לאו זה בזמן הבית בזכרים שהם בעלי משפט וחייבין להזהר שלא לעשות דין בשבת, ואם עברו וציוו לשרוף בשבת עברו על לאו זה, ואין לוקין עליו שאין בו מעשה אא"כ שרפוהו בידיהם.9 ודורשי רמזים אמרו לא תבערו אש של מחלוקת ביום השבת, שאז כולם יושבים בבתיהם ויכולים ח"ו לדבר לשון הרע ולהרבות במחלוקת. ובסמ"ג מסיים אמרינן במדרש ויברך אלקים את יום השביעי, ברכו בטעם תבשילין, ברכו באור פניו שמאירים פני שומרי שבת ביום השבת, ברכו שאין לו זוג, שאין עושין ב' ימים שבת, ברכו שאינו נדחה, אבל י"ט נדחים ע"י עיבור, וסי' טאז"ן, ע"כ.