משרשי המצוה לקבוע בלבנו ובמחשבותינו ענין חידוש העולם, ולידע כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת בו ולא ברא שום דבר. והכתיב הקב"ה מנוחה על עצמו (אף שאין שייך בו עייפות ח"ו) למען הסיר ולעקור ולרחק מרעיונינו דבר הקדמות אשר האמינו בו הכופרים. ובא חובה עלינו להוציא כל ימי חיינו על דרך זה, למנות ששת ימים ולשבות בשביעית, וכן שש שנים תעבוד ובשנה השביעית שבתון לה'. גם רצה בזה להודיע ששלטנות ואדנות התחתונים בטלה הוא, והממשלה לאדון הכל יוצר כל, ולהכי מפקיע זכותו ממנו והיא קודש. ולא גלו ישראל בין האומות עד שעברו על מצוה זו ובטלוה, ונענשו מדה כנגד מדה, הם טלטלוה לפיכך נטלטלו. מאז נתקיים בחריש ובקציר תשבות עד שיגאלנו ה' במהרה במשיח צדקנו אמן.

שביעית פ"ג, ר"מ פ"א משמיטה, סה"מ מ"ע קל"ה, סמ"ג עשין קמ"ז, יראים קפ"ז.

קיב) {תוספת שביעית}הלכה למשה מסיני ל' יום קודם שביעית אסור בעבודת קרקע עד מוצאי שנת השביעית, והוא בזמן שהמקדש קיים, ובזמן הזה אינו אסור אלא מר"ה.I {מלאכות האסורות}ואלו מלאכות אסורים מן התורה, זריעה, זמירה, קצירה, בצירה.II החופר, החורש, המזבל, המסקל אבנים משדהו, המבריך, המרכיב, הנוטע, וכיוצא בהן מעבודת שבאילן מדבריהם, וכן לא יחתוך היבולת מן האילנות, ולא יפרק האילן והבדי יבשים, ולא יאבק צמרתו, ולא יעשן תחתיו שימותו התולעת, ולא יסוך הנטיעות שלא יאכל אותו העוף, וכיוצא בהן.III אין נוטעין אילנות מ"ד יום קודם ר"ה לעולם, והנוטע בין בשוגג בין במזיד יעקר.IV החורש את שדהו או נרה או זבלה כדי שתהיה יפה לזריעה למוצאי שביעית קונסין אותו ולא יזרענה למוצאי שביעית.V המשכיר לעכו"ם או לישראל את שדהו עובר, ודינו כשביתת בהמתו בשבת עיין גמ' ע"ז ט"ו ע"ב, ואם אחר עשה מלאכה בשדהו עובר.VI {ספיחין}ספיחי שביעית מותרין מן התורה,VII ורבנן גזרו עליהן משום עוברי עבירה.VIII ספיחים העולים בשדות שאין דרך לזרוע בה מותרין אף מדרבנן.IX תבן של שביעית מותר.X פירות שביעית ניתנו ליהנות בהן כדרך הנאתן כגון לאכול כדרך אכילתן ולא ישנה כל מדרכו, כגון מחי למבושל או להיפוך,XI ואסור להפסידן,XII ואסורין בסחורה.XIII אין עושין מהם מלוגמא או רטיה.XIV כלל גדול הכל מה שמיוחד לו, פרי שאינו מיוחד למאכל תלוי במחשבה.XV אין מוצאין פירות הארץ לחו"ל ואפילו לסוריא.XVI שביעית תופס דמיו להיות כמוהו, והפירות עצמן לא נתחללו, וזהו חומר שביעית מבהקדש.XVII וחייבין בביעור בזמן שכלה לחיה מן השדה מאותו המין,XVIII ויכול להפקירם בפני שלשה ברחוב, ויחזור ויכניסם לביתו ויאכלם.XIX (עיין ח"ג סי' קל"ז). {בזמן הזה}ונוהג מן התורה בזמן שהיובל נוהג, ובבית שני ובזמן הזה מדרבנן.XX ויש בזה מחלוקת גדולה בין הראשונים והאחרונים ז"לXXI עד שיבא גואל צדק ויברר הדין. ונוהג בכל אישי ישראל.