הזהיר הקב"ה שלא ימצא חמץ ברשותינו כל ימי הפסח, שנאמר (שמות י"ב י"ט) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם, וביארו חז"ל לאו דוקא ביתו אלא כל שברשותו, ולאו דוקא שאור שהוא מחמץ דה"ה לחמץ, דשאור וחמץ חדא הוא לענין איסורו, ונוהג בכ"מ ובכ"ז בזו"נ, והעובר עליה ונמצא חמץ ברשותו במזיד עבר על ב' לאוין, לא יראה ולא ימצא, ולוקה כ"ז שעשה מעשה.

משרשי המצוה לזכור כי גוי מקרב גוי יצאו ממצרים כדי לקבל התורה והמצות, ומי מעכב שאור שבעיסה, וימי שנותינו שבעים שנה (יום לשנה) להכי צריך לבער מן הבית דומיא דהמת בבית, דהיינו הגוף, וכדי שלא יפתה אתכם שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. כך פי' רבינו האי, כלומר לא תמשילהו עליך כל ימי חייך, ותבערהו מגופך כאלו אינו, אל תתן לו מציאות (רבינו מנחם הבבלי). ועיין לקמן מצוה כ'.

פסחים ה', ר"מ החו"מ פ"א ופ"ד, סה"מ ל"ת ר"א, סמ"ג לאוין ע"ח, סמ"ק סי' ל"ו, יראים סי' ק"ה, או"ח סי' תל"א ות"מ תמ"א תמ"ב.

יא){זמן האיסור} מי שהיה לו חמץ מחמשת מיני דגן ברשותו בימי הפסח עובר, בבל ימצא.1 ואי עובר ע"פ משש שעות ולמעלה מחלוקת הראשונים.2 {שלו}ואינו עובר אלא על שלו, אבל של אחרים ושל גבוה (של הקדש) אינו עובר.3 ישראל שקבל פקדון מנכרי וקבל עליו אחריות עובר.4 ולקצת שיטות אפילו לא קבל רק אחריות פשיעותא עובר עיין או"ח סי' ת"מ ובשאג"א תמה ע"ז.5 דין מלוה על המשכון עיין סי' תמ"ו. ובמוקדשין אפילו קבל עליו אחריות אינו עובר. (עיין מש"כ בספרי שו"ת ח"ב סי' נ"ד) ושיעורו בכזית.6 ולבער חייב אפילו פחות מכזית.7 גזל חמץ מישראל עובר עליו.8 {שארי פרטי דינים}חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה מדברי סופרים משום קנסא.9 נתערב חמץ במצה מין במינו בענין שמותר לאכול מה"ת ל"ש ב"י, וגם לענין ב"י נתבטל, עיין פמ"ג סי' תמ"ב.10 קנה חמץ בפסח עובר.11 חמץ של איסורי הנאה כגון טבל או כלאי הכרם וערלה נראה דאינו עובר עליו,12 ועיין מש"כ בספרי (שו"ת ח"ב סי' כ"ו). חמץ של שותפים עובר עליו.13 והנה לאו זה יש לו תקנה אם ביטל החמץ בזמן ההיתר אינו עובר דהוה הפקר ואינו שלו (ועיין לעיל אי מהני ביטול לחמץ בעין). ובחמץ שקבל עליו אחריות או מחמת טוה"נ דהוה שלו ל"מ ביטול כיון דלא הוה ממונו רק לענין לעבור בב"י אוקמי התורה ברשותו אבל לא לבטל (שאג"א).14